בעלי החיים.
תכונות אופי או ניתוח אופי תמיד ומעולם היו מרתקים באופן יוצא דופן מאחר וכל האנשים אינם דומים אולם ניתנו סימנים שונים ביחס לחלוקה מסויימת ובתור התחלה קודם חולקו לפי גברים ונשים לאחר מכן לפי יופי, ולאחר מכן לפי חוכמה.
החלוקה הבאה בדרך כלל היתה על פי האופי, כלומר לאחר מכן התחילו התכונות כגון – נדיב, טוב לב, קמצן, רשע, תם לב, ועוד ועוד תכונות אופי היכולות לתייגו לעיתים גם חולקו על פי דת ולאום וכיוצא באלה.
אולם דומה כי אצל החיות התיוג הוא פשוט יותר, אצל החיות ישנה ירידה לרמה אחרת ולכל חיה ולמעשה יש סוג ואשר אופי החיה בדרך כלל הינו כלבים הם נאמנים, זאב הוא מפחיד ועוד ועוד.
אך האם באמת לחיות יש אופי והאם לחיות יש רגישות כמו לבני אדם ? זוהי שאלה שמעסיקה בדרך כלל אנשים אשר מאופי טבעם כאנשים לא נועדו לחיות עם בעלי חיים עם יחסים רעים או לא מתחשבים.
יש הבדל מהותי בין הסתכלות על בעלי חיים כיצורים חיים ובעלי רגישות אשר ראויים לפינוק, התחשבות, אהבה, ליטוף ויחס מיוחד ובין אנשים הרואים את החלוקה בין בעלי חיים לכאלה שראויים למאכל ולכאלה שלא. זה כמובן ממקום של התחשבות גדולה בבעלי חיים. כך התפתחה למעשה חלוקה נוספת אצל בני האדם שהיא כאלה שנוטלים חיי בעלי חיים וכאלה שלא.
חלוקה זו למעשה אם מסתכלים ממבט על, ניתן לומר שהחלה כבר בשחר ימי הבריאה כאשר למעשה ברא אלוהים או אם רואים זאת באופן אחר, נבראו ונוצרו בעלי חיים באופן כזה או אחר על מנת לשרת את האדם ואכן על מנת למלא צורך מאוד מסויים של אכילה לצורך הישרדות הכל בעל החי החכם ביותר, האדם, להרוג את החיה על מנת לאכול את נבלתה עוד בטרם תתחיל להרקיב.
היו בעלי חיים אשר היו ערבים לחיכו של האדם וכאלה שלא. והאלה שכן, גם נשארו באופן קבוע חלק עיקרי מתפריטו של האדם כאשר נאכלו יונקים כגון פרות ועיזים ובין הציפורים נאכלו בדרך כלל העופות, כאשר במקומות נדירים נאכלו גם חיות כגון כלבים וחתולים.
נהוג היה לחלק את החיות לכאלה שניתן לביית אותן ולכאלה שלא ורק ניתן היה לכלוא בתוך כלובים למטרת שעשועים לצפייה אך לא למטרת אכילה. למעשה מבחינה זו אכן תרמו בעלי חיים את גופם לצורך הישרדות והתרבות של האדם מתוך ההיגיון של הטבע שבו החזק והחכם יותר משתלט על החלש יותר ואוכל אותו כמו חוג הג’ונגל ואילו אצל האדם, אמנם ללא סיבה, באופן כי למעשה היה מותר לצוד בעלי חיים ללא שיחשב הדבר כאסור, כלומר ניתן היה ללכת ברחוב עם חרב ופשוט להרוג בעלי חיים משוטט מבלי שיהיה שייך למישהו ולא היה הדבר נחשב למעשה אסור.
דבר זה השתנה עם הזמן ולחיות החל להיות ערך מסויים, ולכן אסור היה לפי חלוקה מסויימת כגון, בקר אשר תוייג וסומן כאחד שמסוגל להשביע את האדם היו לו ערכים כספיים ברורים בניגוד למשל לחתולים אשר אינם לאכילה ואין להם ערך ממשי, למעט אם זה חתול מיוחד ושונה, בעל ייחוס גזעי.
אותו דבר גם אצל כלבים, בעלי חיים מתוייגים כיום באופן שונה ומכוון שברור כעת כי בעלי חיים מסויימים הולכים ונכחדים מסיבות של אבולוציה, ניתן לומר כי גם שיטת החשיבה משתנה.
בעלי החיים של היום הינם לפי חלוקה של טובים לאכילה, כן או לא, טובים לפרוות ולתעשיית הלבוש, כן או לא ואזי החלוקה הבאה היא אם הם מיוחדים כן או לא, וזוהי גם למעשה החלוקה הבסיסית.
מבלי להכנס לסיבות האמיתיות של קיום בעלי חיים באופן כללי מסיבות של הטבע, שהרי האדם באופן כללי, שונה מאוד מכל בעלי החיים האחרים בהתייחסות הראשונית שלו לבעלי חיים וכי כל חיה בנויה באופן אחר מבחינת אילו צרכים הישרדותיים יש להם. כל בעל חיים צריך ראשית כל לדאוג לשני דברים מהותיים עבור זה שישרוד, מקום מסתור ומזון ולכן נוצרה הסיטואציה שבה בעל חי גדול וחזק הורג את החלש ממנו ואוכל אותו וכך שורד.
ואולם ישנם בעלי חיים מסויימים אשר נבראו ונוצרו באופן כזה כי מערכת העיכול שלהם כמו גם הניבים והשיניים שלהם לא נבראו לשיסוע ועיכול של חיות אחרות.
למרות המחשבה הרווחת, האדם לא נברא כאוכל נבלות בשום צורה, לא במבנה הגופני שלו שהוא יחסי איטי ביחס לבעלי חיים אחרים, פחות חזק מבעלי חיים אחרים והכי חשוב השיניים שלו לא חדות מספיק על מנת לקרוע בשר חי ומערכת העיכול שלו, לא בנויה באופן טבעי לאכל בשר חי בגודל מסויים ובמרקם מסויים, כך גם שיניו שלא חדות כדי ללעוס בשר חי אלא אם כן הוא ממש דק.
חד משמעית נקבע כי האדם אינו אוכל בשר משחר בריאתו ולכן גם מבחינת ערכים תזונתיים אינו נזקק לבשר חי על מנת שיתקיים.
מכאן שראשית חוכמת הבריאה לקחת בחשבון את החלוקה ההגיונית הזו של איזון בין בעלי חיים מבחינה של הטבע המופלא אשר היה פעם מחולק ומנותב נכון אולם כאשר האדם למד למנף ולנצל את הטבע לנוחיותו אזי הופר האיזון אותו נקבע בראשית וגם הופר ההיגיון הגנטי אשר קיים עד היום אולם אין הוא מאוזן דיו.
לשם דוגמא, החיה החזקה בטבע שהיא הגורילה, למרבה הפלא היא טבעונית ואינה אוכלת בשר כאשר את החלבון העיקרי שלה היא מקבלת משורשים של עצים ומאגוזים בעיקר ללא בשר כזה או אחר ומדובר בחיה כל כך חזקה עד כי בשתי ידיה היא שוברת גולגולת של אריה.
ההגיון אומר כי אם האדם לא נברא בתור אוכל בשר שהרי לא סתם הדבר כך ואמנם למעשה ישנה סיבה מצויינת למה נקבעו הדברים באופן זה.
העיכול או מערכת העיכול הינה חלק חשוב מאוד בגופו של אדם ולמעשה אחת מתוך ארבע אלמנטים אשר נאמרו לך בעבר הינו המזון אותו אוכל האדם כתנאי ראשוני ובסיסי לקיום שמאפשר נתינה לעצמך כתנאי להיות אדם שמסוגל להיות מאוזן.
מזון באיכות טובה ובתור כזה גם אמור לתת לנפשו של האדם ולגופן שמחוברים הם יחדיו איכות ושמחה אשר משליכים גם על בריאותו של האדם ממקום של תזונה טובה לפי הכלל הבא – אכילה בתנאי שהגוף אכן זקוק למזון ולא אכילה כאחת מהסיבות של נחמה עצמית, תשוקה מבוזבזת או תחליף לתשוקה, אכילה מתוך התמכרות לרכיבים אשר ממכרים את נפש האדם כגון התמכרות לסוכר מעובד וכיוצא באלה.
התזונה אמורה להיות לפי הכלל של מה טוב ומועיל לגוף מבחינה זו והגורם השני הוא אכילה רק כשהגוף צריך ולא לפי סיבות לא נכונות.
הטבע העניק לאדם ביד רחבה מאוד את כל מה שדרוש לו לצורך הישרדות ולכן התפריט המאוזן והנכון עבור האדם למעשה נכון ללא צורך באכילת בעלי חיים אחרים כצורך הישרדותי ובנוסף הוא גם לשמור על איזון מבלי שום צורך לכלול בתפריט מוצרים אשר אינם טבעיים כגון מזון מעובד שלצורך העניין הינו גם זול הרבה יותר.
מכאן שלצורך האיזון קובעים אנו ממבט על כי אין שום צורך לאכילה לא מבוקרת ועם היגיון מאוד ברור וחד בנוגע למזון – הוא אינו נועד לספק תשוקה ורצונות אלא נועד להיות הדלק של המכונה המופלאה שהינה מוח האדם וגופו שממלא אחר הנחיות המוח.
