תיקשור בנושא ההאשמות

2.12.2021

בבוקר זה משחרר אני מתוכי את ההאשמות.

כאשר מביט האדם על הדרך אשר עשה כבר, כאשר מביט אותו אדם אל המשך הדרך אשר נותרה לו לעשות אל עבר היעד אשר מאמין הוא באמונה שלמה כי אמור הוא להגיע אליו, מבצבצות אליו נקודות מסוימות באותה הדרך, אשר משקפות עבורו את האלמנטים אשר מהווים אירועים משמעותיים מבחינתו.

אותם אירועים מהווים מבחינתו אלמנטים אשר הפכו את דרכו על פיה ומסמנים עבורו את אותו פרשות דרכים אשר עשו עבורו את ההבדל.

אותם אירועים יכולים להיות מבחינתו אבני דרך אשר מציין הוא כאירועים משמעותיים, בין אם מוצלחים יותר ובין אם פחות ואולם כך או כך, מהווים אותם אירועים, סממנים וסימנים עבורו כאשר אותו אדם שואף לנתח אותם, לעיתים לצורך למידע ואולם לעיתים גם כתחושת אשמה מסוימת אשר היה משנה לו היה יכול.

כאשר האדם מאשים, שהרי זו מבחינתו פרשנות שלו למתרחש ופירוש הסיבות המסוימות אשר בין אם מאשים הוא את עצמו ובין אם מאשים הוא אחרים, עדיין זו פרשנות שלו מדוע לא קרו הדברים אשר רצה שיקרה באופן שונה ממה שהתרחשו הלכה למעשה.

תחושת האשמה אשר קיימת אצל האדם בנוגע לנושאים מסוימים נובעת כתוצאה מתחושת אחריות מסוימת אשר חש האדם באופן עצמאי או שמישהו אחר מאשים אותו במשהו שעשה או לא עשה ואולם ברגע שחש אדם מסוים כי הוא מואשם במשהו, שהרי תגובתו המידות תהיה ניסיון להסיר מעליו את אותה תחושה ולהדוף אותה הלאה.

המצב משתנה כאשר אותו אדם מאשים דווקא את עצמו באחריות לכישלון מסוים או לתוצאות של מעשה אשר עשה וגרם בין אם בעקיפין ובין אם ישירות לאדם אחר להאשים אותו באחריות לאותו מעשה או מחדל מסוים אשר מוגדר כהאשמה.

כאשר אדם מסוים מואשם במעשה או בעוון אשר עשה, שהרי שאיפתו הראשונה והאינטנסיבית היא להכחיש את הדבר ולהעביר את ההאשמה למישהו אחר מאחר וכאשר מוטלת האחריות של מעשה שלילי על כתפיו של מישהו מסוים, המשקל של אותה אחריות ואותו מעשה מכביד מטאפורית עליו ואין הוא מעוניין באותו המשקל המיותר.

כאשר יודע האדם המסוים בסתר ליבו שהאחריות למחדל מסוים אכן הוא שלו, שהרי יכול הוא בינו ובין עצמו להודות באשמה ואולם עדיין אין הוא מעוניין לשאת בתוצאות אותה הודאה ולכן גם אם יודע הוא שזו אחריותו שהרי הודף הוא ככל יכולתו את ההאשמות אשר מואשם הוא למידה ככל שביכולתו להעביר את נטל האשמה לפתחו של אדם אחר רק על מנת לא לשאת את כובד האחריות על כתפיו.

כאשר מואשם האדם במעשה אשר גרם, נפשו והווייתו מתגייסת יחד על מנת לשנות את אותה תחושה.

למעשה, כאשר מואשם אדם מסוים, נחלקות אותן האדמות לסוגים שונים, כגון אשמה בנושא חיובי שמהווה עבורה על החוק הכתוב, הפלילי, ואז מצוי האדם תחת סכנה מוחשית של אישום אשר יזדקק לעזרת מוסדות החוק על מנת לנקות את שמו באופן חוקי ובעזרת עורכי דין מפולפלים אשר ישנו ויעצבו מחדש את הדברים שהתרחשו רק על מנת לנקות ככל האפשר את גיליון ההאשמות של אותו אדם, המלא בהאשמות בלב הזה וכאשר מן העבר השני מדובר בהאשמות שמואשם האדם ללא יחוס חוקי אלא רק מוסרי, כגון ערבות שבין אדם חברו שאז אין צורך מבחינתו להגן על עצמו באופן חוקי אלא רק מוסרי מאחר וקיים הבדל משמעותי ביותר בין האשמות שמוגדרות בפליליות ובין האשמות אשר אינן מהוות עבירה על החוק ואולם מבחינת כובד משקלן, עדיין כבדות הן ומשקלן מעיק על כתפיו של האדם המואשם לא פחות.

כאשר מרגיש אדם מסוים כי מאשימים אותו בכל מיני אלמנטים אשר חש הוא כי איננו מואשם בצדק, שאז ישאף להוכיח את חפותו כל מנת לא לשאת את תחושת האשמה מאחר וכאמור מהווה הוא משקל עודף על נשמתו ואולם במידה ולא מצליח אותו אדם לנקות את שמו מן ההאשמות אשר מואשם הוא, שהרי אותה סטיגמה ואותו אות קלון עלול מבחינתו להידבק אליו ולייצר ולצייר לו תמיד שלילית.

כאשר מוצג אדם מסוים באור שונה, שלילי בדרך כלל, ממה שהוא היה רוצה, שהרי תדמיתו נפגעת ונפגמת ומהווה מבחינתו הדבר אלמנט בלתי רצוי בעליל מאחר וחש הוא כי יכול הוא להיפגע מכך, פרט למצבים בהם אותה תמיד שלילית לכאורה יכולה לייצר עבורו כמעין כוח הרתעתי מסוים ואימתני ולכן תדמיתו של אותו אדם מתעצבת בהתאם למעשיו שלו באותו מקרה מסוים.

בין אם אדם מסוים מאשים אחרים ובין אם אותו אדם מואשם על ידי אחרים, אותן האשמות מייצרות בסביבתו של אותו אדם אנרגיות שליליות ומיותרות ולכן כאשר מצוי האדם במצב שבו הוא מאשים אחרים ובין אם מצוי אותו אדם במצבים שבהם מואשם הוא על ידי אחרים, שהרי אותן אנרגיות שליליות מחלחלות אליו ופוגעת בו באופן קשה.

השאיפה לנקות את אותן אנרגיות שליליות ולאזן את תחושתו הינה בעלת חשיבות עליונה עבור אותו אדם ומשום כך, מעסיק אותו הדבר כל העת ושואף הוא לשנות את אותה אנרגיה בין אם מודע הוא לכך ובין אם לא וכך שאותה התעסקות בלתי פוסקת בנושא גוזלת מאותו אדם את אותה תחושה אשר מצוי הוא בה.

כאשר מנוקה אותו אדם מן ההאשמה, שהרי חש הוא כי אכן הוסרה מעליו ומעל הווייתו.

קיימים אנשים אשר אותו נטל של אשמה אשר היה מכריע אנשים רגילים, אינו משפיע באופן מובהק עליהם וזאת מן הסיבה שמאמינים הם בכל ליבם בדרך שלהם ובהתנהגות אשר מתנהגים הם ומתייחסים להאשמות אשר מואשמים הם כאל קליפת השום מאחר ואותה אמונה אשר מובילה אותם חזקה הרבה יותר מאותן האשמות אשר מואשמים הם בה ואותה אמונה מסילה הצידה את תחושת האשמה, לדוגמא ניתן לציין את רוצח ראש הממשלה יצחק רבין אשר האמונה במעשה אשר עשה העניקה מבחינתו את הגאולה לעם ישראל ונתנה לו את הזכות להיות אותו גואל אשר ביצע את ייעודו ושליחותו ולכן אין הוא מרגיש אשמה למרות שיושב הוא בכלא ומשלם את חובו לחברה בכך.

דרגה עילאית זו של האשמה משקפת באופן ברור כי הכל למעשה עניין של הגדרות.

כאשר האדם המואשם בהאשמות מאמין בכל ליבו כי המעשה אשר עשה נכון ומוצדק, שהרי לא ימצמץ ולא יסיט הוא את מבטו גם כאשר יעמוד בפני מאות אנשים אשר יצעקו ויצעקו עליו כי הוא אשם בהכל מאחר ותחושתו הפנימית שלמה ומאוזנת ומאמין הוא בכל ליבו ובכל נפשו כי הוא הצודק והם טועים.

כאשר זה המצב, שהרי מאוזן הוא ואינו נזקק לשום סיוע על מנת לנקות את שמו ואולם אם אותה אשמה אשר מואשם הוא בה, אכן נכונה מבחינתו שהרי חש הוא אכזבה מרה וקשה ומוכן הוא לשאת בעונש אשר יוטל עליו אל ורק על מנת להפטר מאותה תחושה לא נעימה ואף מרירה של אותה אכזבה מעצמו.

במידה ואותה האשמה נותנת למחיקה ומחילה שאז יעשה הדבר נפלאות כלפי אותו אדם ויחוש הוא הקלה ענקית כאשר יוגדר הוא כלא אשם במידה ואכן יקרה הדבר.

כאשר מודה האדם באשמה אשר מואשם הוא שהרי מצפה הוא כי אתה הודאה באשמה, תנקה אותו מן הצורך לשאת בעונש.

מקובלת האמירה “שמודה ועוזב ירוחם״ אשר משמעותה היא כי כאשר אדם מסוים מודה מעומק ליבו ובהתכוננות מלאה באשמה ואף לוקח את האחריות על מעשיו שהרי יש צורך לסלוח לו ואף למחול לו ולנקות את גיליון האישום ממש כמו ביום הכיפורים אשר למעשה נועד למחילה ואף לסליחה על עוונות אשר עשה האדם במהלך כל אותה שנה שחלפה ואולם מדובר בהאשמות מוסריות שבים אדם לחברו ובחטאים אשר לא מוגדרים ככבדים במיוחד מאחר וזו דרכו של האדם וטבעו, כאשר מול הרצון למחול ולסלוח עומד יצר הנקמה והנקמנות אשר משבש את ההיגיון ומבקש לבוא חשבון עם האשם והמואשם ואולם הטעות לעולם חוזרת במקרה שלא נגרם עניין של חיים או מוות.