ההזדמנות.
אם רק הייתי מקבל הזדמנות נוספת להיות בדיוק באותו מצב ולדעת מה שאני יודע כיום אז הייתי פועל אחרת.
קביעה מוחלטת והגיונית אולם למעשה חסרת ביסוס היא לחלוטין מאחר ואת הנעשה אין להשיב וגם אין שום ערעור על כך שמה שהיה כבר קרה ואי אפשר לשנות זאת.
ואולם יכולת לנצל הזדמנויות הינה תכונת אופי מסוימת וגם כמובן צרוף מקרים לא מקרי.
ישנה אמירה שנסגרת דלת מסוימת, אז נפתח חלון חדש, כאשר משמעות האמירה בין היתר שיש הגיון בעולם וישנו סדר מסוים ושום דבר אינו מקרי, הכל מתוכנן גם אם אין לנו תמיד את האפשרות או את היכולת לאבחן או להבין בדיוק את המשמעות של הדברים. סדר הדברים נבנה באופן כזה כי היכולת לנצל הזדמנויות למעשה מאפשרת לאדם לגרום לדברים לקרות באופן כזה שהוא יצליח לבצע דבר מה או להשיג תוצאתיות מסוימת בעוד מישהו אחר לא הצליח. זו ניצול ההזדמנות ומצד שני זה שלא הצליח – לא ניצל את ההזדמנות.
למעשה ניצול הזדמנות יכולה להתקיים רק כאשר אותו אדם יכול להבין כי נפלה לידיו הזדמנות והמקום שבו הוא נמצא בדיוק על אותה נקודה ספציפית שאותה יכול להבין ולשים עליה את האצבע ופשוט ללחוץ על הכפתור ולגרום לדברים לקרות, אזי זוהי ניצול ההזדמנות.
כלומר יכול אדם מסוים, לזהות כי קיימת הזדמנות אשר קורצת לו ונמשך הוא אליה, הכוונה היא שקיימת לו למעשה המודעות העצמית או שלשם הדוגמא מישהו העיר את תשומת ליבו כי קיימת הזדמנות מסוימת וכך או כך הוא החליט כי אותה הזדמנות למשל לצורך רכישת דירה אשר בוחן הוא אם לרכוש או לא. אם אותו אדם מזהה כי קיימת לו הזדמנות טובה ומעניינת שהרי אם הדבר קורץ לו באופן מיוחד אזי תלוי בהחלט גם במבנה האישיות ובאופי שלו עד כמה הוא ימנף את ההזדמנות שנקרתה על דרכו וכך בעצם הוא מפרש את הנושא – נפלה לידיו הזדמנות ואזי הוא יכול לנצל אותה או שיכול גם לבחור שלא לנצל אולם בעצם הכל בחירה שלו אם כן ואם לא, אולם אין הדברים מדויקים במקרה שכזה.
במידה וההזדמנות נקרתה על דרכו מובן וברור כי הדבר איננו במקרה וברור כי ההזדמנות באה עבורו לסמל משהו.
למשל אם נפלה לידיו הזדמנות לרכוש את אותה דירה אולם אין לו אפשרות טכנית לגשת ולראות אותה ולהתרשם שאז למעשה אם אותה דירה נמכרת בזמן שהוא מנסה למצוא זמן וללכת לראות אותה למעשה הוא החמיץ את ההזדמנות ואולם מישהו אחר כן ניצל את ההזדמנות בהצלחה ולכן זוהי בדיוק המשמעות של ניצול הזדמנויות, לא רק שנופלת לידיך הזדמנות, זה לא מספיק, ניצול ההזדמנות מתחיל קודם בזיהוי שלה, כלומר בהתכוונות אל המטרה ואמירה ברורה וחדה כי זו המטרה המבוקשת ואז כמובן מגיע לו השלב שבו צריך לקבל את ההחלטה ולהינעל עליה. אל לא ננעלים על מטרה מסוימת ומתמקדים בה בכל הכוח אז מישהו אחר, יותר עקשן, יותר נחוש ובטח שיותר מהיר ניצל את ההזדמנות שלו בעוד שאותו אדם עדיין חוכך בדעתו מה לעשות עם אותה הזדמנות אשר הזדמנה על דרכו.
לעיתים גם אם אותו אדם מחליט לנצל הזדמנות שנפלה לו משמיים נובע הדבר בזכות כמה וכמה סיבות שיכולות לבוא בחשבון.
האחת היא שבעברו היו לו הזדמנויות מסוימות אשר לא ידע ולא השכיל לנצל ולכן מבחינתו הוא מקבל הזדמנות שניה לצורך ביצוע תיקון על חוסר היכולות שלו לנצל בהצלחה את ההזדמנות הקודמת.
ואולם לא כל הזדמנות דומה למשניה ואילו אותו אדם מתייחס רק לפיספוס ההזדמנות אשר קרתה פעם ומבלי שתהיה ממש הקבלה בין שתיהן, אלא רואה הוא לנגד עיניו רק את היכולת לבצע תיקון ולכפר על הכישלון שלו. במקרים כאלה אין בעצם שום הבטחה כי אם ישתמש באותה הדרך לצורך ניצול ההזדמנות אזי יצליח או יכשל, במילים אחרות גם אם אותו אדם נחוש לרכוש דירה מסוימת אשר מתאימה לו ואותה החלטה שקיבל נובעת בין היתר בגלל הרצון שלו לכפר על טעות שעשה לפני חודש עת לא היה זריז מספיק כדי לנצל את ההזדמנות אין זה אומר מאומה אודות הסיכוי להצליח מבחינתו.
במידה ואותה דירה תירכש על ידו משמעות הדבר כי זה מה שאמור היה לקרות ואם יכשל הוא שוב ושוב בניצול ההזדמנויות שלו אזי אומר הדבר כי זה מה שהיה אמור לקרות וכי ההזדמנות שלו עדין לא הבשילה דיה ועליו להיעזר בעוד סבלנות.
אך מה קורה בעצם כאשר אותו אדם מסוים, נכשל פעם אחר פעם ביכולתו לנצל הזדמנויות אשר נקרות על דרכו?
לא קורה כלום.
במידה והיה יודע מראש אותו אדם כי ההזדמנות שלו תגיע בזמן מסוים שאותו הוא היה יודע אזי קיימות שתי אפשרויות עבורו, או שהיה פשוט מעביר את הזמן עד שתגיע אותה הזדמנות אשר יודע כי תבוא או שהיה ממשיך לנסות למרות הידיעה, הכל תלוי באופיו ובצורת חשיבתו מאחר וישנם אנשים אשר חוסר הניסיון לנצל הזדמנויות הינו שווה ערך לחוסר עשייה וזה דבר אשר אין להם יכולת להכיל.
לנסות ולא להצליח כמובן עדיף מאשר לא לנסות ואזי כמובן גם לא להצליח, למרות שהגיונית היא הקביעה שאם לא תנסה אז לא תצליח אבל מצד שני אם לא תנסה בטוח שלא תיכשל.
אדם אשר מקבל את ההזדמנות ולא מצליח צריך להתייחס אל הדבר כלמידה מצד אחד ומצד שני צריך הוא להבין כי הדבר לא היה אמור לקרות ואז כמובן שתהיה לכישלון השפעה שלילית פחותה בהרבה, כמובן שתהיה אכזבה מסוימת וזה לגמרי ברור ולגיטימי אולם אסור לו לאות אדם מסוים לתלות את כל תקוותיו ומהוויו רק בהזדמנות אחת מאחר ואם היא לא תתממש אזי כל עולמו יחרב עליו.
צריך עם כן כי אותו אדם מסוים ינסה ככל יכולתו לפתוח עוד ועוד דלתות ולחפש עוד ועוד הזדמנויות בדיוק בשביל הסיבה שייתן הדבר מבחר גדול, מעניין ומגוון של אפשרויות פעולה ודרכי ניווט בדרך אל השגת המטרה והיא כמובן ניצול הזדמנויות באיכות טובה ומספקת.
השגת מטרה מסוימת שמתחילה בשלב הראשון בזיהוי של הזדמנות הינה למעשה תהליך אשר קיימים לו מספר של שלבים והשלב הראשון הוא כמובן זיהוי ההזדמנות, השלב השני הוא בחינה שלה מכל האלמנטים אשר יכבו את ההחלטה האם לנסות ולקדם אותה.
מיד לאחר הזיהוי, כאמור מגיע שלב הבחינה שזהו שלב שבו מתמסמסות רוב ההזדמנויות מאחר ואם אותו אדם לא מתחבר לחלוטין שאזי זוהי ההזדמנות לשחרר, ויכולות להיות כל מיני סיבות לשחרר, החל ממסקנות שההזדמנות לא מעשית, או לא משתלמת, או מאתגרת מידי, או קשה מידי להשגה, או שיש יותר מידי מתחרים, אין סוף לסיבות ואין סוף לתירוצים ואולם השורה התחתונה היא יכולת קבלת ההחלטה אם כן ואם לא.
עם כך ששני השלבים הראשונים עברו בהצלחה כאשר זיהוי ההזדמנות היא בשלב הראשון וקבלת החלטה היא בשלב השני. חלק מתהליך הבדיקה יכול גם להיות למעשה דרך הפעולה של תכנון השגת המטרה שהינו השלב השלישי. כאמור לאחר ההחלטה החיובית מתחיל השלב השלישי אשר יכול להיות פשוט מאוד לביצוע מאחר והוא מכיל בתוכו את כל הבדיקות שעשה אותו אדם נניח לגבי הדירה אשר קורצת לו ואז למעשה ההזדמנות היא כן מעשית, כן משתלמת והרי כך החליט ולכן הוא נחוש בדרכו.
כמובן שנושא חשוב מאוד בכל ניצול אפקטיבי של הזדמנויות הוא התזמון או הטיימינג.
לשם הדוגמא, נניח כי עבר אותו אדם את שני השלבים הראשונים והינו כבר בשלב השלישי שהוא הביצוע בפועל שהרי אם לא יתכנן נכון את הדברים שאז זהו השלב הקריטי שבו הדברים היפים והתוכניות היפות ואפילו ההחלטות הנחושות פשוט יכולים לרדת לטמיון רק בגלל שהדברים והמהלכים לא תוכננו בקפידה וכראוי ולא לקחו בחשבון את אלמנט הזמן וכי הזדמנות מסוימת בשלב מסוים כבר מפסיקה להיות הזדמנות אלא הופכת לעול ולמשקל למיותר.
מושג זה נקרא “חלון הזדמנויות”.
משמעות המושג הינה כי קיים פרק זמן מסוים אשר מתייחס לתהליך השלישי שהוא הביצוע ובמידה ויש בו עדיין את הרצון העז ואת ההחלטיות ואת התשוקה לנצל את ההזדמנות שאזי אומר הדבר כי קיימות אנרגיות טובות וחיוביות מסביב לאותה הזדמנות וזוהי שעת כושר לביצוע מתוכנן, מדויק ותחליטי וכי סביר מאוד להניח כי הוא גם יצליח.
כאשר אדם מסוים מאמין בכל ליבו שזו ההזדמנות, כאשר הוא רוצה בכל מאודו ועם כך למעשה הוא חותם על סוג של הסכם עם היקום ואז זהו חלון ההזדמנויות. באותו הסכם יהיו 4 סעיפים –
האחד הוא להגיד את הדברים באופן ברור ומובהק, ראשית לעצמך ואז גם לאחרים שזו ההזדמנות שלך ואתה תצליח בה, הסעיף השני הינו לא לקחת אישית שום דבר מאחר וזוהי ממש כניעה לאגו והדבר יוצר אנרגיות שליליות אשר כידוע הם סוחפות במהירות ובאות על חשבון האנרגיות החיוביות ואזי חלון ההזדמנויות מתחיל להיסגר, הסעיף השלישי הוא לא להניח הנחות אלא רק לבקש הבהרות מאחר ולאדם קיימת תכונה שהוא מבין את מה שהוא רוצה להבין, רואה ושומע רק את מה שהוא רוצה ואז מתחיל להניח הנחות ולפעול בהתאם וזאת טעות, השלב השלישי מדבר בעצם על לדייק את המצב כפי שהו, כלומר לבחון בפועל ולמעשה מבלי לתת לדמיון לעבוד. אם הדמיון יעבוד במקום המציאות גם כאן האנרגיות השליליות יתחילו לטפטף אט אט.
השלב הרביעי הוא למעשה זה החשוב ביותר הוא גם הפשוט ביותר ועליו עומד הכל – על האדם לעשות ככל יכולתו ללא הנחות ובמלוא המרץ ודבר זה ישליך גם על כל יתר השלבים, האמירה הברורה, היכולת לא לקחת את הדברים באופן אישי והנחת ההנחות כולן תלויות ביכולתו של האדם לעשות את המקסימום בכל רגע נתון ובכל החשק, הרצון, והיכולת העומדת לראשותו באותו רגע.
במידה וכל ארבע התנאים של ההסכם ימולאו באופן מושלם אזי אותה הזדמנות תתממש לה לחלוטין ולא יהיה בה ספק או החמצה מאחר וכל עוד קיימת באופן חד וברור האנרגיה החיובית והטובה כי אז הדברים יקרו בצורה חלקה.
עם זאת כאשר חלון ההזדמנויות הולך ונסגר וכמות האנרגיות השליליות רבה מכמות האנרגיות החיוביות אזי על אותו אדם פשוט לשחרר אותה לדרכה וליעודה גם אם לא קל לו הדבר.
קל יותר להתמודד עם החמצה של הזדמנות מתוך בחירה עצמית מאשר עם החמצה הנובעת מחוסר ברירה.
ההזדמנויות.
חייו של האדם, החולפים ועוברים, הבאים וההולכים, יש בהם נקודות מסוימות אשר הינן משמעותיות יותר ואשר יכול הוא לזכור כרגעים מחוננים ומיוחדים.
אותם רגעים מסוימים, המהווים כמו נקודות של אור גדול על ציר הזמן של חייו, נותנות לו בדרך כלל סימנים מסוימים אודות מאורעות מסוימים המתרחשים לו בחייו.
אותם רגעים בלתי נשכחים אשר למעשה מעצבים לו את חייו במארג מופלא של תחושות מופלאות אשר זוכר ויזכור לכל חייו עד שעוצם הוא את עיניו ועובר לעולמות אחרים ולדרכים נוספות ולאתגרים חדשים.
הרגעים הללו, הנקודות בזמן, הינן עבור אדם מסוים למעשה הזדמנויות מיוחדות המהוות נקודות ציון על ציר הזמן של חייו ותמיד מהוות נקודות מפגש של חוויות מיוחדות, של הצלחות או של כישלונות, של למידה או של אכזבה, של ניצול ההזדמנות או שלא, ואולם הזדמנות שנקראת על דרכו של אדם איננה מקרית אף פעם, כי אם מתוזמנת לחלוטין.
הזמן למעשה הינו מושג מופשט למדי ואשר מסמל באופן מובהק את הרגעים החולפים ואת הרגעים העתידיים וגם כמובן את ההווה הנוכחי עבור האדם המסוים.
כידוע, קיימים אנשים מסוימים אשר רוב חייהם מתבסס על זמנים שעברו או במילים אחרות, חיים את העבר.
משמעות הדברים הינה כי מתרפקים הם על דברים שכבר קרו וזוכרים הם מאורעות משמחים מסוימים אשר השפיעו ככל הנראה על חייהם ועל הווייתם באופן כל כך משמעותי עד כי הדבר גורם להם לא להתרכז בהווה ואף לא להתמקד בעתיד.
הזמן שחלף כידוע, לא ניתן לשינוי ואף באופן מוחלט לא רלוונטי יותר, הדברים המסוימים אשר קרו לאותו אדם מסוים בעברו הינם חלק ממהותו וחלק בלתי נפרד מאישיותו וממסלול חייו ואולם הדבר החשוב עבור אותו אדם לזכור כי אין השלכה או השפעה אמיתית על חייו כתוצאה מזמן שחלף.
כל אדם שחי על עברו למעשה חוסם את עצמו מפני הזמן הנוכחי ואף כמובן מן הזמן העתידי.
מצד שני קיימים אנשים לא מעטים אשר חייהם מרוכזים במחשבות ובתכנונים אודות זמן העתיד.
אנשים כאלה למעשה עסוקים כל הזמן במחשבות אודות מה יהיה בעתיד ולמעשה מציירים בעיני רוחם את המקום אותו רוצים הם, משרטטים את דמותם העתידית וכל כולם ממוקדים בדברים שתרם קרו ועל ידי כך למעשה מפספסים את הזמן הנוכחי וכמובן שבמקרים רבים גם מאוכזבים הם מציפיות מסוימות אשר לא מתממשות והופכות למציאותיות.
חלוקת הזמן לשלושה חלקים עיקרים נועדה למעשה לבצע עבור האדם המסוים את האבחנה המדויקת והמדייקת בנוגע לזמן ההווה שהוא למעשה הרגע המיוחד והרלוונטי מכולם.
זמן ההווה הוא למעשה הווית חייו המשמעותית ביותר עבור האדם, זמן העבר הוא למעשה הדרך אותה עבר עד כה וכמובן שלא ניתן לשינוי וקיים כמובן גם זמן העתיד אשר למעשה בעולם הרגיל והסטנדרטי הינו דבר ערטילאי ובלתי ידוע.
באופן מובהק וברור ניתן לציין כי ההתייחסות של האדם למושג ההווה היא זו אשר קובעת את אופיו והיא אשר קובעת את מהותו והווייתו.
יכולתו של אדם מסוים לחיות את ההווה והמודעות לכך היא זו אשר מעצבת את אופיו ואת דרכו בין אם מודע הוא לכך ובעיקר גם אם לא.
העתיד לבוא יכול להיות גם עוד חמש דקות ומשמעות הדבר כי זמן ההווה יכול לשמש גם כזמן איכות מסוים של האדם עם עצמו על מנת כי יוכל לנתח במהירות את הדברים שקרו בזמן עבר, לחשוב על משמעותם ומהותם, להבין כי אותם דברים שקרו לו בעבר, לא קרו סתם ללא סיבה כי אחרת לא היו קורים, אולם דווקא אותו רגע מדויק של ההווה בחייו של האדם יכול לתת לו את הכוון המסוים אל עבר העתיד אשר טרם התרחש במונחים סטנדרטים ואף לעצב אותו בצורה מסוימת על מנת שניתן יהיה להבין ולממש את ההגדרה המדויקת אשר גורסת כי העתיד הוא כאן ועכשיו.
למעשה ההווה הוא הנקודה המדויקת, נקודת הממשק אשר ממחישה את המעבר בין זמן עבר לבין זמן עתיד.
אדם מסוים אשר מודע לעצמו, מודע לדברים אשר מתרחשים סביבו ואף מבין את משמעות העבר, ההווה ואף נתון כל כולו למחשבות ותכנונים אודות העתיד, רואה את ההווה באופן מודע ואף מפוכח.
למעשה ההווה משמש עבור אותו אדם מסוים את הסמן אשר מסמל עבורו את הרגע הנוכחי ואת העתיד הבא לבוא.
משמעות הזמנים עבור האדם המודע לעצמו ולהווייתו הינה למעשה שונה ומיוחדת במינה.
ההווה משמש כהכנה עבורו לעתיד, והעתיד הוא רק מושג מופשט וחסר משמעות מאחר ועבור האדם המודע קיים רק זמן משמעותי אחד, ללא קשר לעבר וללא קשר לעתיד.
הדבר המשמעותי היחיד הוא זמן ההווה.
הכאן ועכשיו הוא זה שרלוונטי והוא למעשה קובע את העתיד לבוא.
יכולתו של האדם המודע לחיות את ההווה ללא קשר לעבר היא זו אשר מעצבת ומשרטטת את העתיד לבוא.
אדם אשר ממוקד כל כולו בעברו, בהצלחותיו וגם כמובן בכישלונותיו סותם את הגולל על עתידו מאחר והוא מושפע ומוטרד מדברים ומאורעות אשר כבר קרו ומשליך מכך על העתיד לבוא.
מן העבר השני קיים האדם המסוים אשר מבין כי כל מה שקרה בעבר לא ניתן לשינוי ואף קרה מסיבה מאוד מוגדרת ולכן מניח הוא מאחור את העבר ומתרכז כל כולו במחשבות אודות ההווה.
ההווה מסמל עבור האדם את הווייתו ואת עשייתו.
אותה עשייה ללא משקלה הכבד והמכביד של נפשו העסוקה בעבר למעשה מנקה את צלילות הדעת עבורו ויכול הוא להתמקד בהזדמנויות אשר נקרות על דרכו.
זוהי למעשה תמצית מהות החיים.
ההווה הוא הקיום ובו גם מגיעות כל אותן הזדמנויות וכל הוויתו של האדם חייבת להיות ממוקדת בכך.
צלילות הדעת עבור האדם המסוים מאפשרת לו לראות את זמן ההווה באופן מודע וכך יכול אותו אדם להבין את משמעות דרכו ומשמעות חייו וכמובן שבזכות אותה צלילות מחשבתית החפה ממחשבות מעיקות אודות כישלונות העבר ואף מנוטרלת מהפחדים אודות העתיד מאפשרת לאדם המודע לראות דברים באופן מפוכח ואמיתי, ריאלי ומציאותי, ניטראלי ומשוחרר.
בנקודה המסוימת הזו יכול האדם מתוך ההתבוננות המודעת בזמן ההווה, לקבל אליו ולזמן אל חייו הזדמנויות משמעותיות יותר והזדמנויות משמעותיות פחות, היקום נותן לכל אדם הזדמנויות בשפע ואפשרויות בלתי מוגבלות, הדבר היחידי אשר מוגבל הוא למעשה האדם עצמו.
במילים אחרות על מנת לזהות הזדמנות מסוימת על ציר הזמן על האדם להיות כאמור בהתמקדות מסוימת אשר מאפשרת לו מתוך חופש המחשבה וחופש הבחירה לאמץ אליו ולחבק את ההזדמנויות אשר נקרות על דרכו ואשר זימן הוא אותם אליו.
במידה והיה ניתן להחזיר את הזמן אחורה, אנשים רבים היו משנים את הדברים שקרו.
במילים אחרות, אנשים רבים מאמינים כי אילו היו מקבלים הזדמנות חוזרת ונוספת להצליח במקום שנכשלו בו או ליתר דיוק לנצל לטובתם הזדמנות שלא ידעו ולא הספיקו למנף אז היו משכילים בעזרת הניסיון שצברו באותה הזדמנות מפוספסת לנצל אותה.
ואולם, ממבט על, ניתן בהחלט לציין כי אותה דרך חשיבה היא זו למעשה אשר מחבלת ביכולותיו של האדם להתמקד ולהתרכז ביכולת לייצר את כל אותם הזדמנויות עבור עצמו.
אם אדם מסוים ממורמר על כי לא השכיל למנף ולנצל הזדמנות מסוימת שהרי יכול הוא, בקלות רבה, לייצר את ההזדמנויות עבור עצמו, ולא לחכות כי ההזדמנויות ידפקו בדלת ויכריזו כי הגיעה השעה.
האדם המודע והממוקד יכול כהרף עין לקבל את ההחלטה לעשות עבור עצמו מעשים אשר יגרמו להזדמנויות להגיע.
זו נקראת יוזמה.
