תיקשור בנושא הדוגמה האישית

5.7.2021

בבוקר זה משחרר אני מתוכי את הדוגמה האישית

נתיב חייו של האדם רצוף אתגרים שונים, המהווים עבורו סימני-דרך באותה הדרך אשר עובר הוא, אותם אתגרים מהווים עבורו סימנים מוסכמים ואף סימנים אשר כל אחד ואחד מהם, במידה ומודע הוא אל עצמו, מהווה גם אלמנט אשר משדרג אותו לשלב גבוה יותר בסולם הערכים שלו.

כוונת הדברים הינה כי אשר אדם מסוים מהווה דוגמה למישהו מסוים אחר, שאז משמעות הדברים הינה כי משמש הוא כמורה נבוכים מסוים ואז צריך הוא לקחת בחשבון כי איננו יכול לעשות את כל העולה על רוחו וללא כל אבחנה.

כאשר אדם מסוים מנהיג אנשים אחרים ואחראי על אנשים נוספים בין אם מדובר במפקד, מורה, מדריך, יועץ וכיוצא בהללו, שאז עדת אנשים מביטה באותו אדם ומנסה לחקות אותו ואת צורת חשיבתו ואת צורת התנהגותו.

התפקיד אשר משקף עבור האדם את גבולות הגזרה של אחריותו יכול לתת לו את התחושה אשר נזקק הוא לה כאשר חש הוא כאשר מביטים בו ומצפים למוצא פיו, ואז משמעות הדבר כי עליו לשמש כדוגמה עבור אחרים.

אחריות כבדה זו מהווה עבור האדם המודע ממש כמו תמונת – ראי עבורו על מנת שיתמיד באותה הדרך, גם אם מאתגרת היא ואף מורכבת ומסובכת לביצוע ולתחזוקה.

כאשר איש אינו מצפה מאותו אדם למשהו, שאז גם אינו יכול לאכזב אף אחד מאחר וכנראה גם לאותו אדם, נותן הדוגמה, אין ולא היו ציפיות מעצמו, לפחות בעיניו,

כאשר נותן האדם המסוים דוגמה לאחרים שאז גורם לו הדבר להשתפר כל העת ואילו מן העבר השני, כאשר איננו מהווה הוא דוגמה לאחרים, שהרי הוא מתפשר עם דרכו ועם עצמו.

כאשר האדם לוקח את עצמו בתור דוגמה, שהרי משמעות הדבר, לפחות מבחינה רוחנית, היא כי האדם המסוים נמצא במדרגה רוחנית גבוהה עד מאוד מאחר ואיננו מבצע השוואתיות עם אף אחד וגם אין לו למעשה תלונות כלפי אף אחד פרט לעצמו.

משמעות הדבר הינה כי הגבולות אשר פורץ הוא הן תקרות הזכוכית שלו עצמו ואין כל סכנה כי יבוא הוא בטענות או בשיפוטיות כלפי איש מלבד עצמו.

האדם הסטנדרטי, הממוצע והמתפשר בדרך כלל בא בטענות אל עצמו במקרים בודדים בלבד ואילו את רוב האחריות לחוסר הצלחותיו מטיל הוא על אחרים, על צירופי מקרים ועל אלף ואחת סיבות אחרות, שונות ומשונות.

אות וסימן למדרגה גבוהה יותר עבור האדם הינה היכולת להוות אתגר עבור עצמו ועבור דרכו.

נהוג לייחס תכונות כגון השוואתיות, שיפוטיות, ביקורתיות ורצון למצוא חן כתכונות שליליות מעקרון ואולם הכל תלוי בכוונת המכוון.

כוונת הדברים היא פשוטה יותר – אדם אשר מונע ממוטיבציה להשתפר ולשבור עבור עצמו את תקרות הזכוכית שלו ולפרוץ את גבולותיו שלו יכול לבקר את עצמו ולהשוות את עצמו לתקופות אחרות בחייו כמו גם לשפוט את עצמו במידה ואין הוא עומד בציפיות מעצמו.

כאשר מונע אותו אדם מאנרגיות חיוביות, שהרי אותן תכונות שליליות מהוות כמו שיקוף ומראה עצמית עבורו ואז למעשה כל התכונות הללו השליליות למעשה משמשות אותו כדוגמה אישית אשר מעניק הוא לעצמו וכך שיכול הוא אפילו להיות היועץ והמכוון של עצמו מבלי שיעורר הדבר מחלוקות וריבים עם עצמו דבר המוביל בסופו של דבר למרמור ותסכול המובילים כידוע להתחלות הנפש והגוף.

נהוג לומר כי האדם הוא האויב הגדול ביותר של עצמו במקרים מסוימים בהם דומה כי אף אחד לא עוצר בעד אותו אדם וכי אף אחד לא מפריע ואף מונע ממנו להתקדם אלא רק הוא עצמו, מתוך מניעים מובהקים של חוסר בביטחון עצמי, בהתלהבות, בסקרנות ואף באופטימיות אשר לא נוכחת אצלו במידה מספקת באותו מקרה מסוים.

ואמנם במקרים הללו, כאשר מבין אותו אדם כי רק הוא ורק הוא בלבד אחראי למעשיו, איש אינו חזק יותר ממנו על מנת להכשילו, שאז זוהי קריאת השכמה לאותו אדם.

משמעות הדבר הינה כי אין דרך אמיתית ואף אותנטית לאותו אדם להתקדם ולהתגבר על חסרונותיו, חולשותיו ופעריו אלא אך ורק עם עצמו ובעזרת עצמו בלבד.

זוהי נקודה משמעותית וחשובה עד מאוד על מנת להפנים ולהבין את משמעות ההצלחה.