בבוקר זה משחרר אני מתוכי את המחמאות
כאשר צועד האדם בדרכו אל עבר יעדו ואף אל עבר יעודו, שהרי לעתים מלווים אותו באותה הדרך, אנשים נוספים, בין אם אלו בני או בנות זוג לחיים, בין אם אלה חברים לעבודה ובין אם אלה אנשים אקראיים אשר מזדמנים על דרכו בין אם מורכבת ומאתגרת היא ובין אם פשוטה וחלקה, בין אם מצוי הוא בתחילת דרכו ובין אם מצוי הוא לקראת ההגעה אל היעד, גם כך וגם כך, יכול אותו אדם להגדיר, במידה וצריך הוא הגדרות, את היחס ואת הזיקה שחש הוא ביחס לאותם אנשים ולתפקידם בחייו, יכול הוא לחוש אהבה, סימפטיה, חברות, רצון, תשוקה, כעס, תסכול, אכזבה ועוד אלמנטים רבים ביחס לאותם אנשים ואולם ההתמקדות היא למעשה איזה תפקיד יש להם בחייו שלו.
כל מערכת יחסים שיש לו לאותו אדם עם כל אדם אחר, יש בה חשיבות רבה ולא מתקיימת ללא סיבה.
סביר להניח כי נקודת המבט של אותו אדם ביחס לקשר מסוים שיש לו עם חבר לעבודה לא יהיה זהה לתחושה שאותה חש אותו חבר לעבודה כלפיו והמניעים והסיבות של כל אחד לקיום אותו קשר הן פרטיות וספציפיות.
כמו גם יכולת הבנת החיבור בין בני אנשים, מה שנקרא לו “הכימיה” ביניהם כמו גם השאיפה האינטרסנטית שהיא המניע החזק והמשמעותי ביותר בחיבורים בין אנשים.
אותו מניע סמוי מן העין עבור רוב האנשים הופך להיות משמעותי כאשר מערכת יחסים עולה על שרטון והסיבה לכך נובעת מחוסר כנות הדדית או להפך – כנות עודפת.
כל אדם שמשתמש במניעים נסתרים במערכות יחסיו, בשלב מסוים יקבל שיקוף מן היחס על כך.
לכל אדם באשר הוא נדרשים אלמנטים רבים ואף משמעותיים לצורך חיבוריו החיצוניים עם גורמים אחרים ונוספים, גם אם לא נחשב האדם לנחמד כלפי הבריות או חביב במיוחד, עדיין נדרשים עבור אלמנטים תועלתניים ולכן “נאלץ” הוא מעת לעת לצאת מתוך תוכו ולהפגין כלפי חוץ לפחות את הצד היותר נחמד שלו, גם אם אותו צד מצוי עמוק עמוק בתוך תוכו ולא מתפרץ החוצה בכל הזדמנות. מה הכוונה?
לאנשים מסוימים קל יותר להפגין חביבות בניגוד לאנשים אחרים אשר מלאכה זו לא טבעית עבורם.
לאנשים שמפזרים מסביבם אנרגיות טובות, קל יותר ליצור מגע וקשר עם סביבתם מאחר והם אינם מרתיעים, ממש כמו היחס בין בעלי החיים בטבע שמניעים אותם אלמנטים מסוימים כך גם אצל האשם, לעתים מכשכש בזנבו ולעתים חושף שיניים, הכל בהתאם לפרשנותו ולהבנתו את הסביבתיות.
קיימים שני סוגים של מחמאות בבסיס העניין.
הסוג הראשון הוא מחמאות כנות והסוג השני הוא מחמאות אינטרסנטיות, שעליהן נספח תחילה.
המחמאות האינטרסנטיות למעשה נאמרות כמו מחמאות כנות, נמסרות כמחמאות כנות ואף נשמעות למשמש אוזן כמחמאות כנות ואולם קיימות בגלל סיבות תועלתניות באופן ברור ומובהק.
לדוגמא – אדם מסוים המבקש לכבוש את גופה של אישה מסוימת יחמיא לה במשפטים מחמיאים וממיסי לב לגבי חוכמתה, פיקחותה, חוש ההומור שלה האסרטיביות שלה ועוד אלמנטים אשר בטוח הוא שהיא רוצה לשמוע על מנת שלא תחשוב או שלא תחשוד בו ואף במניעיו הנסתרים רק בגלל שחושש הוא להחמיא לה על הדבר היחידי שמעניין אותו, גופה הנאה המסותת והנחשק.
כך גם במתן מחמאות לאנשים מסוימים אשר קיים בהם כוח, השפעה ושררה.
משמעות הדבר הינה כי מחמאות ופרגון לא כנה מגיע ממקום של צורך לרצות את מקבל המחמאה על מנת לרכך אותו ולהביא אותו למצב שבו הוא תומך באדם המחמיא לו כי נעים לו לשמוע את המחמאות ואף בגלל שהוא אוהב שמתחנפים אליו.
ואולם הסידור הנוח הזה לכאורה מחזיק מעמד כל עוד הצד המקבל את המחמאה לא דורש עוד מחמאות אשר מוליכות לדרגה עוצמתית יותר שהוא המעשה. מה הכוונה?
לעתים מחמאות אשר אינן כנות הינן רק שלב ביניים בדרך אל המטרה האמיתית שבגללן נאמרו, כלומר התועלת הממשית שיכול האדם המחמיא בחוסר כנות להפיק מן האדם אשר מקבל את המחמאה הבלתי כנה.
האדם המודע אל עצמו ואל יכולתיו, לא זקוק למחמאות אלא רק לפרגונים כאשר קיימת סיבה אמיתית לכך ולא כאשר נאמרים הדברים בעלמא וללא סיבה ממשית מבחינתו.
האדם המודע אל עצמו לא זקוק למחמאות מאחר ומודע הוא אל עצמו ואל דרכו ויעודו.
למעשה משמעות הפרגון היא מחמאה כנה הנאמרת ממקום של הערכה אמיתית ולא תועלתנית למרות שהגבולות מטושטשים ברוב המקרים מאחר ואין ערך אמיתי לאמירות לא אמיתיות שלא מגיעות מן הנפש פנימה.
יכולתו של האדם המודע לקבל מחמאה מבלי לייחס לה משקל יתר או חשיבות יתר ממצבת אותו חזק בקרקע ולא מסיטה אותו מן הדרך אשר התווה לעצמו ומיעודו.
כאמור, הפרגון הכנה מחליף את המחמאות הלא כנות עבור האדם המודע לאחר והוא מודע, אצל המוחמאים הסדרתיים בו הדבר ממחסור.
