בבוקר זה משחרר אני מתוכי את ההפנמה.
יכולתו של האדם לבצע עבור עצמו פעולה של החדרת ידע מסוים אל ההוויה הפנימית אשר מהווה בעבורו את המפתח לחיבור בין נפשו של אותו אדם ובין הוויתו אשר מהווה את תמצית חייו ואת מרכז ייעודו.
ההפנמה זו ההבנה הברורה אשר מניעה את אותו האדם לפעולה מתוך הבנה מושלמת וחיבור לדברים הנמסרים לו, כך שלמעשה מבצע אותו האדם פעולת החדרת נתונים פנימה אל תוכו. זו ההפנמה הפנימית.
כאשר האדם מפנים מידע מסוים אל הווייתו, נצרב הדבר בתודעתו ויכול אותו האדם להשתמש באותו הידע לצרכיו ופעולותיו.
תהליך ההפנמה יכול להיות קצר מצד אחד אך גם ארוך ומורכב מן העבר השני, כל סיטואציה עומדת בפני עצמה.
כאשר מפנים האדם ידע מסוים אשר מגיע אליו מעת לעת, משמעות הדבר הינה כי השקיע אותו אדם מאמץ מסוים עבור אותה החדרת מחשבה אל נפשו הווייתו ולכן כל פעולה של הפנמה גוזלת מן האדם אנרגיות מסוימות, לעתים רבות ולעתים מועטות, הכל לפי גודל ההקשר ומורכבות ההפנמה.
כמובן שאדם מודע אל עצמו ואל סביבתו סביר להניח שתהליכי ההפנמה הללו יהיו קצרים יותר ומובהקים יותר בנושאים מסוימים ואולם באופן ברור הדברים אינם לחלוטין חד משמעיים ויתכן בהחלט מצב שבו במקרים מסוימים ייקח תהליך הפנמה מסוים אצל אדם מסוים זמן ממושך בעיקר בנושא שבו מתקשה אותו אדם, לדוגמא יכולתו של אדם מסוים לחוש צער על דבר מסוים שהרי משמעות הפנמת הדברים עלולה לקחת מאותו אדם זמן רב כי הוא מדחיק.
כאשר אדם מסוים מנסה להדחיק את הידע שנמסר לו ומסרב למעשה להפנים אותו, כנראה שקיימת לו סיבה למעשה זה, שהוא למעשה ההיפך מן ההפנמה.
משמעות הדבר הינה כי ברגע שאדם מסרב להדחיק דבר מה, מידע מסוים או נתונים מסוימים הרובצים לפניו, קל לו יותר להפנים את הדברים ואז נקלטים אותם דברים באופן פשוט וקל יותר, כלומר במילים אחרות, ברגע שאדם מסוים “פותח” את הווייתו ומסיר את המחסומים המנטליים המבצעים עבורו את תהליך ההדחקה, שאז יכול להתחיל התהליך ההפוך, שהוא “תהליך ההפנמה”.
יכולתו של אדם מסוים להגדיר את יכולת ההפנמה שלו באופן יזום ובלב חפץ, באה לידי ביטוי במודעות העצמית שלו הנותנת בידו את יכולתו המודעת לבצע הפנמה של נתונים בצורה יעילה.
יכולתו של האדם המודע, לתעל את זרם מחשבותיו למקומות אפקטיביים ופרודוקטיביים בעבורו הם המפתח להפנמת הידע אשר נמסר לו כל העת.
למעשה, האדם מוקף בידע אינסופי אשר מצוי כל העת עבורו ולמעשה יכולתו של האדם להפנים את אותם נתונים הנמסרים לו, תלויים ראשית לכל במודעותו העצמית של אותו אדם והחיבור שלו לעצמו.
מובן וברור כי אם אותו אדם מצוי מרחק רב מעצמו ומהווייתו, שהרי יכולת הפנמת הידע שלו מוטלת בספק ולא תעמוד בפני אף מבחן משמעותי והוכחה עבורו.
מן העבר השני, כאשר אותו אדם מצוי ביחס כנות משמעותיים עם עצמו ומצוי הוא במרחק קצר מהוויתו, שהרי גם יכולתו להפנים ידע עולה ומתגברת.
הטמעת והפנמת נתונים מהווים עבור האדם את תמצית מודעותו והשימוש בנתונים הצרובים בו והמופנמים בו, למעשה נותנים בידו את היכולת לבצע עבור עצמו פעולות ממוקדות אשר דורשות ממנו הפגנת ידע.
אותה הפגנת ידע הינה למעשה שליפה של הידע המופנם ושימוש מושכל בו. יכולתו של האדם המודע להבין כי אותם נתונים עומדים לרשותו מתוך מאגר של מידע עצום אשר מצוי ברשותו ואולם אותו המידע הינו חסר משמעות עבור אותו האדם במידה ולא הפנים את המידע ואף הפך אותו לידע, שהינו כידוע מידע מעובד ומופנם הלכה למעשה.
זהו המפתח להבנת חשיבות הפנמת המידע והפיכתו לידע שימוש עבור האדם המודע ותועלתו.
