יחסו של האדם לכל צורה שהיא של הבעת רגש היתה, הינה ותהיה תמיד בעיתית ושונה מאחד לאחד.
הרגש הינו תחושה נפשית שיכולה לבוא לידי ביטוי גופני בכל מיני צורות, גוונים ואופנים וישנו כמובן הרגש הכלוא אשר קיים לו בתוכו של האדם אולם לא יוצא החוצה בשום צורה ובגלל כל מיני סיבות אשר נפרטן בהמשך.
האיפוק בלהביע רגשות למעשה מונע מן הרגש לדלוף החוצה מן הגוף אולם הנשמה זקוקה לפורקן מסוים עבורה על מנת להביע את הרגש שמבקש לפרוץ החוצה ולא משנה ממש על אילו רגשות מדובר, ונמנה אותן בעבורך – ישנם רגשות חיוביים וישנם רגשות שליליים והינם רבים מספור, ביניהם העיקריים אדישות, זילזול, אומללות, אטימות, זעם, חולשה, חוסר אונים, אכזבה, אשמה, חוסר ישע, בהלה, בושה, בילבול, גועל, חשד, דיכאון, יאוש, היסוס, כאב, לחץ ועוד ועוד…
מכאן שכל אותם רגשות שלילים שהינם רבים יותר מהרגשות שיכולים להתפרש כחיוביים, גורם לא פעם לחוסר איזון אצל אנשים שמטען הרגש שלהם אינו לא מאוזן באופן מתמשך ובמשך תקופה ארוכה ולא חסרות דוגמאות כאלה של אנשים אשר אינם בטוב ולאורך זמן.
הבכי הינו אחת הצורות של הבעת רגש על ידי האדם וממבט על ניתן בהחלט לומר כי לא בהכרח הבכי הינו הבעה של שליליות אלא אפשר גם לבכות כתוצאה מסיבות אחרות בתכלית.
בכי אינו בהכרח סממן של כאב, בכי אינו בהכרח סממן של חולשה, בכי אינו רק נחלתם של תינוקות והוא איננו ילדותי בהכרח, אולם בכי הינו בהכרח נגרם כתוצאה ממפגש של הלב (הרגש) עם המוח (ההבנה).
בכי הינו תגובה וביטוי לרגש ויכול להגיע בהרבה מאוד אופנים וצורות, הרבה מימדים ורבדים לו לבכי ואין אחד מעיד על האחר ואין בכי מסוים מוליך למישנהו וכך הלאה.
הבכי יכול לנבוע מעצב וקדרות, הבכי יכול לנבוע מצחוק עד דמעות, ישנו בכי של עייפות ובכי של מתח ושל הקלה וישנו הבכי השקט ללא קול, יש בכי עוצמתי אשר מטלטל את כל הגוף ועוד ועוד.
האנרגיה הרגשית המשתחררת עם הבכי מתרחשת כאשר לא קיים איזון מספיק בגוף ובנפש, ומהווה גשר בין המוח, הנפש והגוף.
כאמור החברה העכשווית שהינה בשלב מעבר בין העולם הישן והעולם החדש, מתמודדת יום יום עם הרבה שיפוטיות בנוגע להבעת רגשות ולכן גם נהוג לא מעט להתייחס באופן לא אחיד כלפי אנשים אשר מביעים רגשות בפומבי ולא מפגינים איפוק והתנהגות ראויה.
ממבט על ניתן לציין כי הרגש הוא חלק חיוני ומהותי בהוויתו ובקיומו הנפשי של אדם מאוזן, חוסר איזון ריגשי דורש מן הנפש להתאזן ולכן ההתנגדות להבעת רגש מייצרת סבל.
הרגש הינו מלשון הרגשה ולמעשה ההרגשה הינה אחד מן הסממנים לחיים, אדם מת לא מרגיש כלום מן העבר השני.
השיפוטיות על הבעת רגש היא המקור לסבל, ההתנגדות לרגש מייצרת סבל והסבל מייצר תקיעות ומחלות.
אם אין שיפוטיות לרגש באופן טבעי גם לא יהיה סבל, ואם אין התנגדות אין שיפוטיות ואז אין סבל ומשם מתחוללים ובאים הקבלה, האמפתיה והריפוי.
צורות ריפוי רבות משתמשות בזרימה הפנימית של הגוף לצורך תהליכי ריפוי, שתיה מרובה, חילוף חומרים מרובה, הינו מצויין לגוף בריא, ומצד שני חילוף רגשות באותו אופן גם חשוב ביותר לנפש ולנשמה, צחוק מתגלגל שמביא בעקבותיו בכי ויוצר דמעות הינו חילוף חומרים לכל דבר ועניין ואולם גם בכי מתגלגל ודמעות הינו חילוף רגשות והינו מומלץ ביותר.
התרבות בה אנו חיים כופה עלינו צורות התנהגות אשר יש בה הרבה איפוק וסטנדרטים כפולים של צביעות רבה, וכמובן של רציונליזציה מיותרת של הסתרה והפנמת רגשות.
האדם משלם מחיר כבד מאוד על כך בבריאותו ובמימוש האני העצמי שלו.
קיימות תאוריות רבות על נושא הבכי וביניהם גם תאוריה המדברת על בכי על דרך למשוך תשומת לב, כמו גם אותה תאוריה המדברת על כך שבכי משחרר רכיבים וחומרים שונים מן המוח הנותנים תחושה אופורית של הקלה לכאב.
ואולם אחת מן התאוריות מדברת על כך כי הבכי הינו גם תהליך פיזיולוגי נחוץ לצורך התמודדות עם מצוקות ולכן גם התאוריה הזו מעודדת בכי והבעתו ללא חשש.
ואולם היכולת להסתכל באופן אובייקטיבי על הבכי כדבר טבעי של התנהגות טבעית מייתרת את השיפוטיות והביקורתיות שיש על הבכי כסממן לחולשה ואשר יש להימנע ממנה.
