הצורך לשפוט אנשים אחרים על התנהגות מסוימת הינה באופן שבו מותח אני ביקורת על עצמי בעצם.
הצורה שבה אני שופט אנשים אחרים היא למעשה הצורה שבה אני שופט את עצמי מאחר ושם נמצא הצורך למתוח ביקורת על אחרים, הוא למעשה הצורך שלי להפסיק ולמתוח ביקורת על עצמי.
יש בי את היכולת לברוא דרך התנהגות ויש בי את היכולת לגרום לדברים לקרות באופן מסויים, אולם הניקיון של הדברים הקטנים יגרום לדברים לקרות מבלי להיעצר ולהיחסם על ידי מהמורות ועצירות שנגרמות על ידי ההפרעות הללו.
מכאן שאם אבין שאני שופט את עצמי על כך שהייתי יכול להתנהל באופן מסויים, כך עלי לשחרר את החשיבה השיפוטית ולתת לעצמי את החופש לטעות ולא לשפוט את עצמי על טעויות שהייתי עושה.
עלי לתת לעצמי את החופש להיות מי שאני כולל גם הטעויות שבדרך.
החופש לשחרר את השיפוטיות והביקורתיות על אנשים אחרים הוא חופש הבחירה או במילים אחרות – הבחירות שלי על החיים שלי ועל הדרך שלי.
אם רוצה אני כי לא ישפטו אותי, כך עלי להפסיק לשפוט אחרים וכך אמצא את האיזון האמיתי בחיים.
יודע אני לזהות את נקודת האיזון המדויקת באופן שבו אלמד לדייק אותה.
תודה על התכונות הנפלאות אשר קיימות בי ותודה על האפשרות למצוא את הדרך הנכונה שהיא דרך האמת המוחלטת.
