האושר הוא למעשה הרגש החיובי האולטימטיבי.
האדם אשר פותח את יומו, את יקיצתו הטבעית עם תחושה של שמחת חיים, של התלהבות, של תחושת תענוג, סיפוק, שביעות רצון, של רוך וכמובן של אהבה משמעות הדבר היא כי הוא עומד בקרטריון של אדם מאושר.
האם האושר הוא מטרה בפני עצמה ?
האושר הוא שילוב מורכב של מספר אלמנטים ומורכב מרבדים ושכבות אשר נבנות להם כמו במגדל אשר נבנה לו אט אט עם השנים ולמעשה האושר האמיתי דורש אמונה חזקה אשר מהווה את התשתית והיציקה של האושר.
יתכן ואצל אנשים מסוימים האושר הינה רק מילה ריקה והם אינם מודעים למשמעות המילה ולתדר המיוחד והספציפי ולכן הם מייחסים את האושר לסממנים חיצוניים ומנסים הם אף להפגין את אושרם כלפי חוץ על מנת לממש את המחשבה של החיצוניות שקובעת שאושר הוא סממן להצלחה בחיים, כלומר משמעות האושר היא חיצונית ואדם אשר מחייך וצוחק ומצטלם לרשתות החברתיות במצג כי אמור להראות כי הוא מאושר על מנת שכולם יראו שהוא כזה באמת.
המשמעות של האושר מתחילה למעשה בדרך חייו של האדם ושל מטרותיו ויעדיו בעיני עצמו.
סביר להניח כי אם נשאל אדם מה הדבר שהוא היה הכי רוצה אין ספק שהתשובה אשר תהיה אינטואיטיבית ביותר הינה “להיות מאושר”.
אך אם נבקש להיות יותר ספציפים, כנראה שאותו אדם יפרט במידה וישאל, וימנה בעבורך את הדברים האהובים עליו ביותר כגון אנשים קרובים ואהובים ואזי מה שיאחל הוא בעבורם כנראה שזהו המרכיב הסודי ברשימה של מרכיבי האושר עבורו.
יש אנשים אשר יגידו בריאות טובה ואיתנה ועם כל היתר נסתדר, אולם כאשר הם בריאים לוקחים הם את זה כמובן מאליו ולא מודעים למעשה כי הם אמורים להיות מאושרים.
גם אנשים אשר יגידו בריאות, יחשבו במיקרים רבים, גם אם לא יודו בזאת שכסף ואמצעים יהיו בין המרכיבים המובילים ברשימת האושר שלהם.
כסף ואמצעים יש להם במקביל גם את התדר ההפוך בעליל ומכילים הם הרבה דיכאון, חרדה וכאב.
עם זאת, למעשה התחושה מספר אחת אשר גורמת האושר ללא מתחרים היא האהבה.
אדם שתדר האהבה מצוי בו שהרי ללא ספק הינו במצב נפשי מאוד מסויים ומוגדר אשר משחרר אל מוחו וכמובן אל גופו את החומרים אשר באופן טבעי גורמים לו לתחושה של היתעלות נפשית ואף גופנית.
האושר נעצר ברגע שמתחיל האדם לבחון ולנתח את אהבתו, את יכולותיו, את מראהו, את השגיו הנעלים והפחות נעלים, ברגע שבו הוא רוצה “יותר” למעשה מכריז הוא בפני עצמו כי הוא אינו מסופק או לא שלם ואז גם אם הוא לא יודע עדיין הוא כבר לא בתדר המאוד מיוחד של האושר.
אך האם השאיפה למצויינות היא אינה ערך חיובי? המתחרה היחידי של האדם הינו הוא עצמו, כי רק הוא עצמו ורק הוא יודע באמת איך ומה הוא מרגיש ובמיקרים רבים מאוד גם הוא לא באמת יודע אלא רק חושב שהוא יודע, מאחר ואינו מחובר באופן מלא ומספק אל עצמו ואל תת ההכרה שלו ומשתמש הוא רק באחוזים בודדים של מוחו ורחוק הוא ממקום של מודעות.
היכולת של האדם להפסיק לבצע השוואות, לשפוט אחרים, למתוח ביקורת על דברים למעשה להרגיש חוסר סיפוק מדברים מסויימים הינם בהחלט שלב מהותי.
ברגע בו יכול האדם להשתחרר מדברים מסויימים שהרי השאלה היחידה שנשאלת היא לגבי עוצמת האושר ולא אם הוא מאושר או לא, מאחר וברגע שהאדם מצוי בתדר האושר שהרי זהו מצב תת הכרתי לאנשים לא מודעים ומצב הכרתי וברור לאנשים בעלי מודעות, האדם המודע הוא גם בהכרח מאושר.
האדם המודע יכול, בעקבות המודעות שלו להבין כי אין לו צורך בכעס, וכי אם מאבד הוא את שמחתו לרגע, שהרי אות וסימן כי עליו להשליך אותו מעליו באותו הרגע כי אין לו צורך בו וכי בעל משקל הולך וגובר הוא אם תחזיק בו.
אין לו צורך בקנאה כי זו מונעת ממנו להתרכז רק במה שטוב לו באמת כי אם מאמין הוא כי אם יתן אז זה התנאי הראשון לקבל כי זו דרכו של העולם וזו הנוסחה היחידה הפעילה והמוכחת גם אם קשה היא לביצוע לאנשים לא מודעים.
