אם יש לו לאדם דבר הוא פוחד יותר מהכל שהרי זה הכאב.
יכול להיות שהפחד מן הכאב שגורם לו לאדם לעשות או לא לעשות דברים מסויימים, הכאב מפעם בו באדם הן אם מדובר בכאב פיזי והן אם מדובר בכאב נפשי.
נפשו של האדם מובילה אותו באופן תדיר לוותר על דברים שכרוכים בו כאבים, נפשו של האדם אינה חפצה בכאבים הן נפשיים והן גופניים.
נפשו של האדם נרתעת מכאב ואף עושה דברים על מנת לחמוק מן הכאבים.
הפחד הנורא מן הכאבים גורם לו לאדם להתכנס בתוך ההכחשה וגורמת לו להתכנס בוך החדר האטום הן לרגש והן לרצון לא לעשות ולא לחוות.
הפחד מן הכאב למעשה הינו יסוד דומיננטי לחלוטין בתוך הנוסחה הזו, המופלאה והמיוחדת במינה שנקראת נפשו של האדם.
הפחד מן הכאב הנפשי מפעמת בו באדם מן הרגע שעומד הוא על דעתו.
הפחד המשתק מן הכאב על לו לאדם לאתגר את עצמו ביכולת ספיגת כאב מאחר והכאב יש לו תכונה מאוד דומיננטית והיא מתרגלת מהר לשלב הקודם ואי אפשר להתרגל לכאב.
ככל שאדם סופג יותר כאב ונדמה לו כבר שהוא רגיל ומסוגל לספוג כאב ולהכיל אותו, כך יקשה על האדם לספוג את המדרגה הבאה של הכאב מאחר והיא קשה ואכזרית מקודמתה.
אולם אין מדובר אך ורק בכאב גופני אלא דווקא בכאב הנפשי.
רגשות כגון אשמה, קנאה, שנאה, פחד, חשש, דיכאון וכל אותם תסמינים נוראיים של הנפש, גורמים לכאבים קשים מנשוא.
כאבים שמתרכזים באזורי הרגש של האדם כגון המח, הלב, הבטן וכל האזורים הללו נהפכים לרגישים לכאב וזה המפתח ליצירת מחלות נוראיות וחשוכות מרפא בשלב הזה של האנושות.
כאבים אשר מתרכזים בנפש יגרמו בסופו של דבר למחלות הקשות לפרוץ כי הגוף מאתגר את עצמו ביצירת הכאב שבאה מן הפחד, שבאה מן החשש ושבאה מן השנאה, הקנאה, הדיכאון וכל אותם אלמנטים אשר רצוי לו לאדם לסלקם ככל שניתן ע”י החוויה הנגדית של אותם אלמנטים הופכיים,
שנאה אל מול אהבה אין סופית
אור ועוצמתו אל מול החושך המהדהד
קנאה אל מול פירגון
דיכאון אל מול התעלות הנפש
ופחד מול אומץ לב ורצון לא לפחד כללשהוא כידוע העיקר.
