ההתמרמרות.
חייו של האדם, משחר ילדותו ועד שעוצם הוא את עיניו בפעם האחרונה מלאים הם עבורו באתגרים ובניסיונות חוזרים ונשנים וכך מעביר הוא בדרך כלל את חייו בין עוד שאלה נוקבת לבין עוד ניסיון שעלה יפה או ניסיון אשר לא עלה יפה ובדרך כלל מחשבתו מלווה בשאלות נוקבות.
תחושותיו הפנימיות של האדם גורמות לו, לא פעם לתחושות עצבות ואולם חוסר העשיה אשר משפיעה עליו לשבת באפס מעשה בסופו של דבר גורמות לו לחוש לא בנוח ולכן הוא בכל פעם מחדש, תוך כדי תחושות של התמרמרות, קם בכל פעם ומנסה שוב ושוב לעלות על דרך מסוימת אשר תגרום לו לשאול פחות שאלות ולהיות יותר שלם עם עצמו, עם דרכו ועם מסלול חייו.
בדרך כלל תהליך כזה איננו כה מודע עבור האדם, אלא עם כן מסוגל באופן כנה ואמיתי לנהל עם עצמו דיון נוקב אודות תחושות קשות אלו אשר מציפות אותו עת מתמודד הוא עם אותם אתגרים בלתי פוסקים כאמור.
ההתמרמרות הינה למעשה התחושה אותה חש האדם בזמן שהוא מרגיש את הצורך לתקן את הדברים אשר גורמים לו לאותו מרמור.
למעשה ההתמרמרות נגרמת בעקבות תחושות שליליות של חוסר השלמה עם מצב מסוים אשר איננו רצוי עבור אותו אדם.
למשל, אדם מסוים אשר מתמרמר אודות העובדה כי אנשים מסוימים אשר בא הוא איתם במגע עיסקי מסוים אינם כנים איתו ואף לא משתפים איתו פעולה כפי שמצפה הוא, שאז תחושת המרמור נובעת היא למעשה מתוך כעס או אכזבה או גם וגם כאשר למעשה אותה תחושת התמרמרות גורמת לאותו אדם בסופו של דבר לקום ולעשות כאמור מעשה אשר ישנה את אותה תחושה ולא לשבת באפס מעשה ולשקוע אל תוך העצב, הכעס והאכזבה.
ההתמרמרות למעשה גורמת להתמרדות אודות אותה סיטואציה ואז האדם יוצר אצל עצמו בדרך כלל לא במודע תחושה של רצון לקום ולפעול ולנטרל את אותה תחושת התמרמרות.
במידה וקיימת אצל האדם תחושת התמרמרות שהרי זה נובע מתוך תחושתו כי הדברים אינם מתנהלים כשורה.
בין אם הדבר המסוים משוייך לחייו האישים או בין אם לחיו המקצועיים, תהליך מסוים או דרך מסוימת אשר לא מתנהלת כשורה מבחינתו מייצרת כאמור את אותה תחושה שלילית.
לרוב, והלכה למעשה מוותר אותו אדם על הדברים ולא נלחם במידה וקיימת חוסר התאמה בין ציפיותיו ובין מה שקורה בפועל מאחר ואין לו בדרך כלל את האנרגיות הנדרשות על מנת לגרום לאותם דברים לקרות ואולם באותם מקרים שהוא לא התכונן לוותר לעצמו, שאז נוצרת אצלו כאמור סוג של הצפה של הדברים אל תוך הכרתו ונפשו ואז אותה הצפה והבלחה מחשבתית מציגה לו את הדברים באור מסוים אשר בסופו של דבר גורמת לו לעשות את המעשים הנדרשים על מנת לא לחוש את אותה תחושת התמרמרות אשר במקרים הללו למעשה גורמים בסופו של דבר לאדם לעשות ולא לשקוע אל תוך המרמור.
נורמות התנהגות של אדם ממורמר הינם בדרך כלל שליליות ונובעות הן כאמור מתסכול אודות מצבו גם ממקום של הכרה בחוסר ההצלחה וגם כתוצאה מן הקושי בהשגת אותם דברים מסוימים.
האדם הממורמר בדרך כלל יחפש במי לתלות את הסיבה בכך שדברים מסוימים גורמים אצלו למרמור כגון אנשים מסוימים אשר חושבים ומתנהגים בניגוד לדעתו וכך גם ינטור להם טינה על כך, ואולם כאמור אותו המרמור מביא אותו להכרה כיח אינו משלים עם המצב.
המרירות אשר נוצרת אצל אותו אדם מסוים מעיקה עליו וכמובן שגורמת לו לחוש אותה היטב בכל פעם שהוא עוצר ושואל את עצמו מדוע הוא איננו מצליח לחוש תחושות של שמחה ואושר, שאז צפות ועולות הסיבות לכך וכל אדם יודע בסתר ליבו היטב היטב מדוע קיימות אצלו אותן תחושות.
זוהי הדרך הקלה ביותר לזהות את המירמור הפנימי שיש לו לאדם.
המרירות והמירמור וההתמרמרות מגיעות בדיוק מאותו מקום מדוייק ומובהק אצל האדם.
בדיוק כפי שלא ניתן לאכול מאכל אשר טעמו מר באופן בלתי נסבל, כך בדיוק אדם מסוים לא מסוגל להשלים עם מצב שבו המרירות שולטת בעוצמה כזו שהינה בלתי נסבלת עבורו.
בדרך כלל כאשר אדם מסוים טועם מאכל אשר הינו מר בצורה קיצונית או נאלץ לשתות משקה אשר טעמו מר בצורה בלתי נסבלת ופשוט לא משתף פעולה ומניח את המאכל והמשקה בצד ואולם אותו אדם אשר נאלץ להתמודד עם סיטואציה אשר הינה בלתי נסבלת מבחינתו שהרי ניתן להשוות אותה למידת יכולתו להכיל את המרירות שלה.
למעשה במידה ואותו אדם מסוים הינו בעל יוזמה ואף אמונה ביכולותיו, ינסה לתקן את טעם המאכל על ידי דילול או הוספה של תבלינים או חומרים מסוימים אשר ישנו את טעמו של המאכל או המשקה כך שניתן יהיה להתגבר על המרירות והטעם המריר.
באותה מידה בדיוק, סיטואציה מסוימת אשר גורמת לו לאדם לחוש מירמור והתמרמרות, יכולה להשתנות בעקבות מעשים מסוימים אשר יעשה.
כאשר נוצרת תחושת מרירות מסוימת אודות תהליך מסוים שהרי מה שעושה את ההבדל הוא האם אותו אדם יכול ואף רוצה לשנות אותה או שמה משלים איתה.
היכולת של אדם מסוים אשר מרגיש דברים מסוימים אשר גורמים לו למירמור ביחסיו עם חברו הטוב, או עם בת זוגו או עם שותפיו העסקיים לא יכול ואף לא צריך להתעלם מאותן תחושות מאחר והן אינן מגיעות סתם כך.
עליו לנקוט בפעולה אשר מעצם היותה אקטיבית יכולה ומסוגלת לגרום לתחושה הזו להשתנות באופן כזה שיהיה יכול “לבלוע” אותה ואף להרגיש כי המרירות נעלמה בחלקים מסוימים.
לדוגמא אשה מסוימת אשר מרגישה מירמור על כך שבעלה לא מעריך אותה מספיק ולא נוהג בה בכבוד, יכולה לגרום לו לחוש קנאה או כעס כלפיה ואז במקרים מסוימים הוא ישנה את התנהגותו כלפיה ואז למעשה המירמור אשר היא לא התעלמה מקיומו גם פעל עבורה וגרם לה לעשות מעשה בפועל, ללא קשר לתוצאות, היתה פעולה וזו החשיבות הגדולה של המירמור.
ישיבה באפס מעשה אצל אדם אשר הינו ממורמר באופן מצומצם רק יגביר את תחושות המירמור ולכן כאמור לא מומלץ כלל עבורו לתת למירמור את הזמן ואת המקום תוך כדי התעלמות או ניסיונות להכיל אותו מאחר והתחושה רק מתגברת ורק מתעצמת ולכן מירמור קל אשר אינו מטופל ואף מודחק לקרן זווית לא ישאר שם ללא מעשה אלא רק יגביר את פעולתו ואת נוכחותו ואף יגביר את המעגלים אשר סובבים אותו אצל אותו אדם.
כאשר הקולקטיב נכנס למצב של מירמור, לדוגמא כאשר עם מסוים ממורמר בנוגע למנהיגיו, שהרי בדרך כלל קם מישהו ומנהיג מרד הנובע מתוך אותה התמרמרות.
דוגמא טובה לכך היא המהפכה הצרפתית אשר נבעה מתוך התמרמרותו של העם הפשוט ואף אביב העמים באירופה אשר נבע מתוך אותה סיבה.
כאשר מפלס המירמור גבוה כך גם הסבירות כי תהיה לכך תוצאה מסוימת היא גבוהה באותה מידה.
