22.12.2021
בבוקר זה משחרר אני מתוכי את ההקרבה העצמית.
יכולתו של האדם אשר הולך בדרך המלך אל עבר ייעודו המסומן עבורו מבעוד מועד מסמלת עבורו את נכונותו לקבל על עצמו את אותו ייעוד מבלי לעורר עבור עצמו ויכוחים פנימיים או הססנות אשר מאיטה אותו ומכהה את חושיו במידה ואין הם מחודדים דיים מאחר ואותה הססנות גורמת לו לדחות את קבלת החלטותיו ואף לעכב את ביצוע אותן החלטות אשר קיבל על סמך תחושות הבטן שלו.
למעשה, כאשר מרגיש אותו אדם כי דרכו מורכבת ומכילה רבדים שונים ומשמעותיים של אתגר וקושי, שאז חש הוא כי יתכן והולך הוא בדרך אשר איננה שלו ולכן אותן תחושות מובילות אותו למקום של הססנות וחשדנות בדבר אותן הבנות אשר חש בעבר כי ברורות הן עבורו ואף יש בו את הביטחון והנחישות לקבלן ואולם דווקא אותה הססנות אשר קיימת בו מעכבת אותו בדרכו.
מבחן האמונה הוא זה אשר למעשה גורם לאותו אדם לאותה הססנות באשר למהותו ובאשר לדתו אל עבר ייעודו מאחר ואם היה אותו אדם מאמין בכל נימי נפשו במהותה של דרכו ובעובדה כי נמצא הוא היכן שנמצא הוא מסיבה ברורה ואף מובהקת, שאז לא הייתה קיימת אצלו אותה הססנות כמעט כלל.
כאשר מבין האדם במהלך דרכו ובעקבות אירוע מכונן ומשמעותי כי הדברים אינם מתרחשים סתם כך ולכל דבר ישנה סיבה, שאז יכול הוא להיות במצב של קבלה שלמה ואז, כאשר התמסמסו תחושותיו השליליות משמעות הדבר היא כי לא יוכל עוד לנהוג באופן קורבני אלא מחובר יהיה אל ייעודו ואל דרכו אשר מן הסתם נקבעה עבורו וכי למעשה הוא אך ורק ניצב בתוך המחזה אשר את תסריטו כותב הוא יום יום שעה שעה באופן שבו הוא מבין ומפענח.
ההקרבה העצמית נותנת לאדם את התחושה כי הוא למעשה משלים ומקבל עליו בהכנעה את דרכו ואת ייעודו ומסיר מעליו את כל קליפותיו ומסכותיו אשר להבנתו מגינות עליו מפני טעויות או אלמנטים שליליים אשר עלולים, כך מאמין הוא, לפגוע בו ובהצלחת מעשיו.
כאשר חש האדם כי הוא קורבן, שהרי מגיע הדבר מתחושת חוסר ומחסור, לכן במידה ואכן הייתה אמונתו של האדם בדרכו ואף בייעודו חזקה, מוצקה ואיתנה שאז כאמור לא היה חש את אותה תחושת קורבנות ולא היה חש כי מקריב הוא דבר מה מסוים מאחר והיה מאמין כי כל דבר שמתרחש עליו זוהי למעשה מתנה אשר מקבל הוא מן הצורך שעליו להשלים עוד מבחן ועוד משימה אשר תשפר אותו עוד ועוד עד כי יגיע אל נקודת השיא מוכן ומוזמן על מנת למלא את ייעודו המדויק.
הנזירים אשר למעשה הולכים בדרך אשר מסומנת היא עבורם מראש, הולכים במסלול אשר אין בו למראית עין שום הפתעות ושום אלמנטים לא מתוכננים וייעודם מסומן ואף מתוכנן הוא לטובת עבודת האל ושליחותם הינה ברורה ומדויקת ואולם גם אותם נזירים אשר כל הווייתם הינה פרישות מן החיים הרגילים לטובת נתינה אוהבת עבור רווחת אנשים אחרים, מקבלים על עצמם את אותה דרך מתוך אמונה ולא מתוך קורבנות.
כאשר עושה האדם מעשים אשר גורמים לו לחוש כי אין הדבר משרת את מטרתו ומקרב אותו לעבר ייעודו, כפי שמאמין הוא בו, שאז בלתי אפשרי מבחינתו כי ירגיש כי הוא קורבן ולא משנה מה ישוקף לו מן הסביבה.
כאשר מרגיש האדם כי הוא קורבן של הנסיבות שהרי משמעות הדבר הינה כי אמונתו הפנימית בעצמו ואף בדרכו נסדקת וקרובה לשבירה ולכן עליו לקבל זאת כאיתות אזהרה עבורו.
כאשר קשה ומאתגרת היא הדרך, שאז חוכך בדעתו האדם , האם לחפש את הדרך הקצרה יותר, היעילה יותר והנכונה יותר ואולם במידה ואותן תחושות אשר בדרך כלל הינן הגיוניות וטבעיות מגיעות הן ממקום שלילי של תסכול ואכזבה מטעויות וכישלונות, שאז כאמור משמעות הדבר הינה כי אמונתו נחלשה.
כאשר מקבל אותו אדם סימנים עבור עצמו, שאז יכול הוא לצרף את אותם סימנים אחד לאחד ולקבל שיקוף משמעותי על כל שמצוי הוא בדרך המלך ואולם נדרשות עבורו יכולות מוגברות של נתינה כנה ואמיתית. מה הכוונה ?
כאשר נתינתו של האדם לא מגיעה מן הלב ומן הכנות אלא מתוך האינטרס, שאז למעשה משתבשים הדברים מבחינתו ואז מתחיל הוא להסס האם באמת מצוי הוא בדרך הנכונה או שלא. המרחק מן ההיסוסים ועד לרפיון הינה קרובה במידה ומתעלם אותו אדם מאותם סימנים.
ההבדל המשמעותי עבור דרכו של האדם הינה ההבנה והדיוק ואף ההפרדה בין המושגים הקרבה מקרב לב לבין קורבנות והתקרבנות. משמעות הדבר הינה כי כאשר מקריב האדם בעיני עצמו ונותן מעצמו ואולם איננו מקבל בחזרה מאומה שאז משמעות הדבר הינה כי אותה נתינה מגיעה מן המקום הנכון ולכן נוצרת אותה פנקסנות ואותה השוואתיות אשר מייצרת אצל אותו אדם תחושות רעות ומייצרת אצלו אנרגיות שליליות אשר מפחיתות מבחינתו את האיזון האנרגטי אשר דרוש לו על מנת להתקדם באופן ממוקד אל עבר מטרתו.
ואולם כאשר מאמין האדם בדרכו ומקבל הוא באהבה את הטעויות כלימוד נוסף על מנת לדייק את מהלכיו העתידיים שאז מובטחץ לו ההצלחה בדרך מאחר ואין בליבו תחושות קשות של קורבנות אלא של נתינה כנה מן הלב.
כאשר מאזן האדם את עצמו מתוך ההבנה כי עליו להיות מובל קדימה וכי עליו להיות יעיל ומועיל עבור מטרת חייו וייעודו, יעשה הוא את כל הדברים אשר מאמין הוא כי תורמים לו ולדרכו הנכונה והראויה ואולם כאשר פועל האדם ממניעים נסתרים אשר נועדו אך ורק על מנת לקבל תמורה חומרית, שאז מוסט הוא מדרך הישר ומתחילה להשתבש דרכו המקורית.
מטרתו של האדם הינה להיות במקום המיועד עבורו על מנת לממש את עצמו באופן המדויק והיעיל ביותר עבור הסיבה שלשמה הגיע לגלגולו הנוכחי ולכן במידה ואותה הדרך מאכלסת בתוכה נקודות כשל רבות שאז משמעות הדבר הינה כי עליו לתקן אותן אחת לאחת מבלי לנסות לפסוח על כמה בדרך מאחר והן לא נמצאות שם במקרה אלא נועדו הן על מנת ללמדו ולדייקו טוב יותר עבור ייעודו המדויק.
במידה וחש אותו אדם שלמות עם עצמו ועם ייעודו ועם דרכו שאז מתקיים בו האיזון וכל הנתינה אשר נותן הוא מגיעה ממקום כנה ומאוזן ואולם במידה ואין לאותו אדם את אותה שלמות ומלא הוא בהססנות ותחושות קורבניות שאז ימשיך לתקן ולתקן עד אשר לא יהיה יותר מה לתקן ואז לא יחוש הוא את הקורבניות ויאמץ באהבה את הנתינה הכנה מקרב לב ובלב חפץ מבלי לחוש כי הוא קורבן אשר מישהו אחר מקריב אותו כשעיר לעזאזל.
ההקרבה אשר מקריבה אם עבור ילדיה איננה מבחינתה קורבן אלא אהבה טהורה ונתינה שלא למטרת קבלה ואולם זוהי דוגמא אחת וקלה להבנה ואף לביצוע.
הנתינה המאתגרת ביותר הינה הנתינה לעצמך ממקום של אמונה ואהבה חסרת מגבלות גבולות והגבלות.
כאשר מטפס האדם במעלה השלבים הרוחניים אל עבר האור הגדול, שאז לומד הוא בדרך הקשה כי אי אפשר להגיע אל מטרת העל שלך מבלי ללמוד לשחרר כמו שצריך.
לשחרר את הפחד, לשחרר את ההססנות, לשחרר את הכעס, לשחרר את הכישלונות, לשחרר את החשדנות ולשחרר את השנאה.
כאשר כל הסממנים השליליים הללו אינם מתקיימים על ידי האנרגיות הרעות, השליליות והמעיבות, שאז מפנות הן מקום לאהבה, נחישות, מוטיבציה, הצלחה, חדשנות וכוח רצון אשר נועדו על מנת לקרב את האדם צעד ועוד צעד אל עבר ההקרבה החיובית, שהיא הנתינה הכנה שלא על מנת לקבל פרס או תמורה אלא אך ורק על מנת להיות יעיל ולמלא את השליחות אשר עליה מבוססת ומושתתת דרכו של אותו אדם מסוים.
