27.11.2021
תקציר התיקשור:
התיקשור עוסק בטוב הלב כערך עליון וכדרך חיים, המתבטא בנתינה כנה ללא ציפייה לתמורה. הוא מתאר את ההשפעה החיובית של נתינה על האדם הנותן והמקבל, וכיצד היא ממלאת את חיי הנותן באנרגיות חיוביות ומקרבת אותו לתחושת אושר. טוב הלב מוצג כתכונה נרכשת, המאפשרת לאדם להתעלות מעל יצריו ולראות את הטוב בכל סיטואציה. הרגעים של נתינה מתוך לב טהור משנים חיים לנצח ומהווים את המשמעות העמוקה של ההוויה האנושית. הטקסט מדגיש כי נתינה אמיתית היא סוד הקיום האמיתי ומקור הכוח של האדם.
בבוקר זה משחרר אני מתוכי את טוב הלב
הדרך אותה עושה האדם במהלך חייו משופעת ברגעים קסומים ומיוחדים כאשר ניתן לחלקם לסוגים שונים של תחושות אשר עוברות בו.
נפשו של האדם, נותנת לו את הכוח ואת הרצון ואף את כוח-הרצון להמשיך קדימה ולא לעצור.
הרגעים המיוחדים ביותר, אותם אלו אשר נצברים באופן המשמעותי ביותר, גם ללא הבנתו או ללא ידיעתו והפנמתו של האדם הינם הרגעים בהם מגלה הוא טוב לב כלפי אחרים.
בין אם מודע האדם באופן משביע רצון לחיבור הקיים בין נפשו להווייתו ובין אם לא, אותם רגעים מיוחדים בהם נותן האדם השראה לאחרים או בין אם עוזר הוא לאחר במשימה או באירוע אשר בו לא היה האדם האחר מצליח בכוחות עצמי שהרי זוהי נתינה מזוקקת מתוך טוב לב ובדרך כלל גם שלא על מנת לקבל בחזרה.
אלו הרגעים אשר אותם לא יוכל לשכוח באדם.
טוב הלב הינה תכונה נרכשת ולא מולדת מאחר וטבע האדם מושפע באופן מובהק מגלגוליו הקודמים ואין הוא מגיע אל העולם נקי וללא תחושת אשר משפיעות עליו.
האמונה כי משמעותה של דרכו של האדם מובילה אותו אל מטרה מוגדרת היא זו אשר מחזיקה אותו בדרך כלל בערנות מסוימת אשר נותנת לו את ברצון ואת באוח להמשיך באותה הדרך ולמען אותה מטרה ואולם דווקא אנשים רבים לצדו על בשרם ומלוא ניסיונם ומתוך חוויותיהם כי הדרך חשובה לא פחות מן התוצאה ומכיוון שכל שהרי משמעותה של בדרך מעניקה לאדם, לכל אדם את היכולת לחלק באמצע הדרך רגעים קסומים עם אנשים אחרים, כאשר אותם רגעים מיוחדים בהם קורה משהו מאוד משמעותי ביניהם יכול דם לשנות לשניהם את מהלך חייבם לנצח נצחים.
אותם רגעים מיוחדים, רגעים של השגלה, נותנים לכל אדם את הייחודיות שלהם במיוחד כאשר אלו רגעים של נתינה אהובה מתוך הלב.
כאשר מצוי האדם במצב של נתינה שכזה שהרי האנרגיות הטובות שופעות וזורמות ממנו בכיוון מסוים ומוגדר, שהינו נשיא הנתינה.
לדוגמא- כאשר סועד אדם מסוים את אימו אשר נוטה למות, שהרי נעשה הדבר מתוך רצון כנה לתת לאימו מרגוע ורווחה ולהקל עליה רק על מנת כי תחוש היא מעט טוב יותר ונעשה הדבר מתוך טוב לב ואכפתיות ואז הוצפה תחושה אשר חש אותו אדם כלפי המעשה אשר עושה כרוך בתחושת טוב לב אשר ממלאת אותו ומרימה את מפלס האנרגיות החיוביות, אנרגיות האור לרובד חדש וגבוה יותר ממה שהיה קודם לכן.
כאשר נותן האדם מתוך נפשו אור אשר קיים כן, שהרי אותו אור מוכפל שבעתיים וחוזר אליו באופן כזה שלמעשה מקבל אותו אדם את כל מה שמוציא מתוכו ביד נדיבה ובלב חפץ וכך שאותה תחושת נתינה אשר מתרחשת מטוב לב הופכת להיות עיקר חייו ומשמעותה המיוחדת.
כאשר האדם מתכוון לעשות טוב ואולם לא מצליח הדבר, יכולות להיות לכך כמה סיבות והראשונה הינה כי לא פעם הוא בתום לב ובנפש חפצה מאחר והנתינה הבלתי כנה, זו האינסנטית אשר מתרחשת שלא בתום לב איננה שלמה, גם אם בסופו של דבר היא גורמת לזה שוב.
הסיבה השנייה הינע כי הדברים טרם הבשילו מצד היקום לאותה השראה, כאשר ממש כמו ברבע ההשארה האלקטרומגנטית מתרחשת רק כאשר אל האלמנטים מסביב בשלו והובשילו לכך.
ואולם הנתינה מתוך הלב הינה בשלב מסוים בלתי רצונית והופכת להיות תכונה צרובה מאחר וכל אדם אשר חש פעם אחת אפילו את משק כפני המלאכים אשר רופרפו על פניו כאשר בצע מעשה אשר עשה טוב, שהרי ישאף וירצה לשוב ל הדבר וכל התחושה שוב ושום על מנת לחוש שוב ושוב את אותה התעלות הנפש הכרוכה בכך.
על האדם לחפש היטב את הטוב בכל דבר גם אם על פניו ולכאורה הוא לא קיים.
כאשר אדם מסוים בוחר בטוב כדרך חיים שאז חורץ הוא את גורלו שלו כמו ידיו והופך את חייו לדבר נעים וחיובי וגל גם ההפך, כאשר מחפש ואף מוצא האדם את הרע והשלילי בכל דבר, שהרי אותו רע ואותה שלילה ימלאו את חייו ברע ובשלילה.
כאשר נתקע במעלית ומעדיף לראות זאת כמשהו טוב וחיובי שהרי נעשה הדבר מאחר ומאמין הוא באמונה שלמה כי העובדה שבזכות אותה התעכבות, לא אירע לו חלילה משהו רע שהיה יכול לקרות אלמלא היה מתעכב שאז למעשה מגשים אותו אדם את האמונה בטוב ומחפש ותר הוא כל הכת אחרי הסימפטומים הטובים והחיובים וכל שאותה אמונה בטוב מעניקה בידו את אותן אנרגיות אור אשר ממלאות את חייו.
הדרך הארוכה אשר עושה האדם במהלך חייו היא זו אשר משקפת עבורו את אותם רגעים קסומים של נתינה וטוב לב אשר למעשה הופכים להיות רגעים מכוננים שאותם יזכרו לעד.
אותם רגעים מסוימים של נתינה מתוך טוב הלב משנים לאדם המקבל את חייו לנצח נצחים ואילו טבור האדם הנותן, זה שעבורו זו דרך חיים, שהרי מתחזק הוא עוד ועוד ושואף לחוש את אותה תחושה נעלה שוב ושוב.
כאשר נותן אדם מסוים שלא על מנת לקבל בחזרה שהרי זוהי מדרגה רומנים גבוהה ביותר ואין הדבר מובן מאליו עבור על אדם ולכן מעטים הם אותם הללו אשר ניתן לכנותם בשם ״טובי לב כרוכים״ מאחר וטבע האדם בבסיסו מכיל גם את יצר הרע אשר עלול לפרש טוב לב כחולשה, תמימות ואף תמימות ולאו דווקא את המתמיהה כערך עליון ואולם כאשר מתעלה האדם מעל לייצרו שהרי מגשים הוא את עצמו באופן מיטבי, טוב וחיובי.
נקודה למחשבה:
כיצד תוכל לגלות את טוב הלב בתוכך ולהביא אותו לידי ביטוי במעשיך היומיומיים?
האם יש רגע בחייך שבו נתינה פשוטה שינתה משמעותית את חייך או את חיי מישהו אחר?
מהי הדרך הנכונה לתרגל נתינה ללא ציפייה לקבלה בתמורה?
כיצד אפשר לראות את הטוב גם בסיטואציות שלכאורה נראות שליליות?
האם טוב הלב שלך נתפס על ידי אחרים כחוזקה או כחולשה, וכיצד ניתן לשנות את הפרשנות?
