בבוקר זה משחרר אני מתוכי את ההסתרה
מתוך התבוננות עמוקה אל תוך נפשו של אדם מסוים, ניתן לעיתים להבחין בין כל הדברים והאלמנטים הברורים והגלויים גם בדברים אשר הינם סמויים מן העין ומן האוזן והם אותם דברים אשר אותו אדם מסתיר הן מעצמו והן מאחרים.
מדוע מסתיר האדם מעצמו? ובכן, אין זאת הסתרה חד משמעית אלא יותר הדחקה והכחשה, מאחר וקיימת לאדם משמעות נוספת בנשמתו שהיא הנפש והפנימיות, שהינה הוויתו ומהותו והחיבור אל עצמו ואילו כאשר פנימיותו מוסתרת על ידי קליפתו החיצונית, שאז אותם דברים נסתרים מן העין, האוזן והלב במיוחד, לתחושתו אסור שיהיו גלויים כלפי חיצוניות מאחר ועלול הוא להיפגע.
ממש כמו שקיימת ההגנה באמצעות גדר או חומה אשר מקיפה את הבית, כך גם אצל האדם אשר מסתיר דברים מאחרים מטעמי חשש לבטחונו.
משמעות ההסתרה איננה ההבחנה בין טוב לרע או בהכרח שלילית מאחר ואם אדם מסתיר דברים אשר ידיעתם הייתה מסייעת לאחר, כלומר במידה ואותה הסתרה לא פוגעת באף אחד אחר שאז האיזון החיצוני, האיזון אשר מצוי בין אנשים נשמר ואז לכאורה אין הפרה של אותו איזון ואולם פה מדובר בהפרת האיזון של האדם כלפי עצמו וזה בדיוק אותה המשמעות של חוסר איזון הנובע מן ההכחשה וההדחקה או במילים אחרות כאשר האדם מנסה “לעבוד על עצמו” ולמעשה מנסה ולא ממש מצליח לשקר את עצמו ולהשלות את עצמו ואז, אט אט, ואולם בביטחון, יתחילו אותם שקרים לבצבץ החוצה מתוך מעמקי ההסתרה, כאשר האדם מתחבר אל עצמו ואל פנימיותו, לא יוכל יותר לחיות בכחש ובהסתר וירגיש צורך לגלות את הדברים מאחר ויחוש כל העת כי איננו מצוי באיזון פנימי והדברים יוקרנו בהמשך גם החוצה.
כאשר יוצא האדם למסע אל עצמו, יכול הוא לראות את הדברים אשר עשה בחייו, ויכול אף לנתח את הדברים באופן כנה וישר ולכן אט אט, מתחילה הכנות הפנימית שלו לעלות רמה וכל אותן הדחקות והכחשות אשר לכאורה הגנו עליו בעבר בזמן הווה נתפסות מבחינתו כאלמנטים שליליים ואל לו לנסות ולשמרם אלא להדוף אותן מעליו מאחר וכאמור מוציאות אותו מאיזון ומרחיקות אותו ממטרתו, שהיא הבראתו הנפשית אשר באה לידי ביטוי באיזון פנימי.
כאשר האדם המסוים מחליט ללכת בדרך הישר ובדרך המלך שלו, חייב לקבל על עצמו כנות פנימית ואין לו מקום בנפשו ובהוויתו לאלמנטים מעכירים ופוגעניים כמו הסתרה אשר מובילה אותו “לבזבז” כמויות עצומות של אנרגיות חיוביות אשר נדרשות לו במסע המפרך ובדרך ההבראה החשובה כל כך לאיזון הנפש.
אותה הדרך אשר עושה האדם במהלך חייו, רצופה לא פעם במצבים אשר נבחן הוא ונאלץ הוא לפתח דרכים משל עצמו על מנת להחלץ מתוך אותן תסבוכות אשר לעיתים נקלע הוא אליהן בין אם מרצונו ובין אם שלא ואולם המערבולות אשר מצויות בדרכו אינן מקריות כי אם שיקוף של הדברים אשר הסתיר והצפין.
אותה הצפנה, מלשון “מצפון” מהווה למעשה אלמנט שלילי עבורו מאחר ואין לאדם אלא כך את צו-מצפונו אשר מוביל אותו בדרך הישר אל עבר מטרתו וייעודו החיוביים ואם אותו מצפן לא מתפקד כהלכה, שאז משמעות הדבר ממש כמו בניווט אל המטרה-עלול הוא לטעות בדרך ולהגיע אל מחוזות אחרים ולא נכונים עבורו.
הסטיה מן הדרך אשר נובעת מחשיבה לא מוסרית היא משולה למצפן אשר מוביל את האדם אל מקום שלילי בעבורו.
כאשר משתמש אותו אדם במצפן הפנימי שלו, שהוא האינטואיציה ומורה הנבוכים הפנימי שלו המחובר אל ההשגחה הפרטית שלו דרך נשמתו, שהרי כך יוכל ללכת בדרך באופן מאוזן, בטוח ובוטח ללא טעויות, ללא תהיות וללא השתהות.
משמעות הדבר הינה כי המצפן הפנימי שלו מתפקד כהלכה ואז גם אין לו צורך להסתיר דברים מעצמו וכך שנשמתו וליבו נקיים ודרכו פנויה ממחסומים מהמורות וגורמים מזיקים אשר מעכבים אותו בדרכו אל ייעודו הנבחר.
זוהי למעשה התורה על רגל אחת, קלה מאוד להבנה ואולם קשה מאוד לביצוע במידה ולא מקפיד אותו אדם על משמעויותיה המגוונות ועל הדקויות וההבחנות.
כאשר קיים מטען כבד של הסתרות, שקרים וחצאי אמיתות בתוך נשמתו של האדם, שהרי מתקשה הוא לסחוב על גבו את אותו תרמיל עמוס וכך למעשה נעצר הוא בהליכתו.
מן העבר השני, כאשר יוצא האדם אל מסעו אשר מוגדר כ”דרך ההבראה”, התרמיל אשר נושא הוא על גבו, חייב להכיל אך ורק את אותם דברים אשר מסייעים לו באופן חד, ברור ומובהק וכך שלהדחקות ולהכחשות אין שום מקום.
משמעות הדבר במשמעות הפרקטית של הדברים הינה כי ההתבוננות פנימה אשר עושה האדם עם עצמו משמעותה כי אינו יכול להסתיר יותר את פחדיו, חרדותיו, חששותיו, יאושו, סרבנותו, עיקשותו, ודחפיו השליליים מאחר וכל אותם אלמנטים יסירו את דעתו מן המטרה ומן היעד.
כל אותם אלמנטים מעכירים משולים לנסיעה אל המטרה ואולם הדרך מוסתרת מן העין הן על ידי ערפל סמיך שמקשה מאוד על הראיה ודורש ממנו לזחול במהירות נמוכה מאוד והן על ידי טרדות מסלעים שעלולים ליפול משולי הדרך ולחסום אותה.
זו משמעות ההסתרה אשר נובעת מן הנפש ומהוויתו של האדם אשר מדחיק ומכחיש את האמת.
משמעותה של ההסתרה בהיבט הזה הינה כי דרכו של האדם להשתפרות עוברת בינו לבין עצמו בתהליך של ניקוי האלמנטים השליליים אשר מעכירים את נפשו ומחלישות אותו וגורמות לו למעשה לוותר ולשוב אחורה וכך קורה לו פעם אחר פעם כאשר מנסה הוא ללכת בדרך הישר וכושל הוא בדיוק באותם המקומות.
זו התורה על רגל אחת ולכן כאשר מחליט האדם להצליח ולא להיכשל, עליו לחתום חוזה עם עצמו כאשר באותו החוזה ישנן גם הפרות יסודיות אשר מנטרלות כליל את ההרשאה שיש לו מעצמו בנוגע לאמירות שקרים עצמיים, להסתרה ולהכחשה ולהדחקה וכמובן שבמידה ומתקיימות אותן הפרות שהרי החוזה בטל ומבוטל.
הכל עניין של אמונה, אמון, אמינות ואמירת אמן על משמעותה הפנימית העמוקה של ההתבוננות של אותו אדם, בינו לבין עצמו, בדרכו אל עבר מטרתו וייעודו שהיא הבראתו הנפשית.
