הסיכונים.
במהלך חייו, מגיע לא פעם האדם, לנקודות מסוימות בדרכו ובין אם היא מתוכננת ובין אם היא ספונטנית, למקומות שהוא מרגיש פחות בטחון גם ביחס לתחושותיו וגם ביחס למעשיו.
הסיכונים שבהם מתלבט האדם, עלולים להסתיים לרעתו ומנוקדת השקפתו שאחרת לא היה הוא מגדיר אותן כסיכונים, אולם כל אדם, לפי ראייתו את הדברים ויכולת החיבור שלו אל מקור הידע שלו ויכולת הסקת המסקנות שלו, בין אם מספקת היא ובין אם הוא צריך להתייעץ ולהסתייע בכל צעד ושעל.
הסיכונים תלויים באדם ובפתיחות מחשבתו וגמישותה.
לדוגמא, אדם מסוים שתכנן להשקיע את זמנו וכספו במיזם עיסקי מסוים וקיימים בידיו נתונים ועובדות מסוימות לגבי אותו המיזם במידה והינו אותו אדם גמיש מחשבה ופתוח שהרי הסכנה פחות מוחשית וממשית מבחינתו לעומת אדם שאיננו גמיש ופתוח והוא כנראה ינהל אחרת את הסיכונים.
הסיכונים אותם מנהל האדם מחולקים לכמה וכמה סוגים ואשר מקיפים למעשה לכמה וכמה נושאים אשר טומנים בחובם את כל קשת האפשרויות והאופציות.
הסיכונים האישיים בינו לבין עצמו, בכל דרך אשר בה צועד האדם לבדו ובעצמו קיימות לו התלבטויות ומחשבות בדבר הדרך שבה הוא הולך והאם לפנות ימינה ולא שמאלה ומה הסיכון בכך ומה הסיכון בעבר השני, כפי שקשה לו ההחלטה מאחר וניהול הסיכונים עבורו הינו קשה ומאתגר, כך במידה והיה מצטייד במצפן ובמפה ראויים ובמידות רבות של אופטימיות, שהרי היה מצליח לנהל את מחשבתו באופן כזה שיצליח לראות את ההתלבטות בין צד ימין לצד שמאל כהחלטה קלה מאחר ואם פנה הוא ימינה במקום שמאלה והבין לאחר זמן שטעה, תמיד יכול הוא במידה ונוקט אמצעי זהירות ותכנון מוקדמים לחזור בו אחורה ולתקן את הטעות וכך שאומנם בזבז מעט זמן ואולם הזמן הזה “קנה” לו את היכולת לתקן את הטעות.
גם במערכת יחסים זוגית קיימים הלכה למעשה לא מעט תרחישים של סיכונים כאלה ואחרים.
מערכת יחסים זוגית שמתנהלת על מי מנוחות, בשלווה וברוגע, אין בהכרח משמעותה כי הצדדים באותה מערכת אכן שמחים, מסופקים ומאושרים אלא ברוב המקרים פשוט משלימים עם השיעמום שמוצג כלפי חוץ כ”מי מנוחות” עם חוסר מוחלט של תקשורת זוגית אשר מוגדרת משום מה כ”שלווה” ומאפס אחוזי עניין הדדי המוגדר כ”רוגע” וכל זאת רק בגלל ששני הצדדים, או לפחות אחד מהם, לא מוכן ליטול סיכון ולנסות ולצאת מתוך הקופסה השחורה והמדומה של “נוחות, מי מנוחות, שלווה ורוגע” ולשנות אותה למערכת יחסים לא נוחה תמיד, מאתגרת, תזזיתית ואימפולסיבית, רק מתוך אותה מחשבה מפחידה שהסכנה רבה מידי והסיכונים מרתיעים ולכן אותו ניהול סיכונים אשר מנהלים בני הזוג אינם פועלים לטובתם אלא רק לרעתם.
גם במערכת יחסים עסקית נושא ניהול הסיכונים תופס נפח מאוד משמעותי ודומיננטי.
כאשר גופים פיננסים מסוימים מתבקשים על ידי לקוח למתן הלוואה ואשראי מעבר למקובל, שאז מנוהל על ידי הגוף הפיננסי תהליך ניהול סיכונים אשר מאפשר לבנק או לחברת הביטוח או לחברת האשראי, לבדוק את יכולת ההחזר של אותו גוף או אותו אדם ואז לפי הנתונים היבשים בתוספת חוות דעת מסוימות, מתקבלת החלטה מנומקת בדרך כלל בדבר אותה הלוואה, השענות פיננסית או בקשה לאשראי וכך שבמידה והמהלך איננו מאושר מסיבות של חוסר איתנות כלכלית או יכולת פיננסית רעועה בעברה או כל סיבה אשר כל מוסד כזה מגדיר כנקודות שליליות שהרי הן מורידות מן הסיכוי של אותו גוף לקבל את ההלוואה.
זהו ניהול סיכונים אשר אמור לתת מדד מסוים ביחס לתחושות הטובות או הרעות לגבי אותו לקוח, מה שלא ניתן לבצע בזוגיות.
גם ביחסו של האדם לאלוהיו ולאמונותיו קיים באופן מובהק אלמנט הסיכון וכמובן ניהול הסיכונים.
המשפט “צדיק ורע לו – רשע וטוב לו” המוכר כל כך, למעשה מבוסס על הטיעון ההפוך שלוקח פרדיגמה מסוימת ולוגית ורציונלית אשר מתארת מצב נורמטיבי שבו אם אתה צדיק אז אמור להיות לך טוב ואם אתה רשע, שאז הצדק אומר שאמור להיות לך רע ואולם לעיתים מהלך הדברים והחיים הוא בדיוק ההפך, ואז הנוסחה לא עובדת.
על אותה משקל, נהוג לחשוב שאם אדם מסוים ממלא מצוות באמונה ובאהבה ואז מצפה הוא לתגמול הולם וראוי מצד בורא עולם אשר אמור לתגמל אותו כראוי.
ואולם כמו בחיים עצמם גם כאן, אין הבטחות ולכן ניהול הסיכונים לא רלוונטי פה, כלומר אם אדם מסוים מתנהג בחוסר מוסריות שאז לא בהכרח שהוא מסתכן ואם הוא מתנהג במוסר גבוה לא בהכרח שהוא מוגן.
עם בורא עולם אין משא ומתן ולכן גם אין ניהול סיכונים.
