הקו הדק המפריד בין העולם הישן לעולם החדש הינו למעשה האזור הזמני אשר נותן לנו את האפשרות להבחין בהבדל המשמעותי בין שני העולמות.
העולם הישן עם כל סממניו המיושנים, צורת חשיבה אשר אינן מכבדות את השונה, דוגלות באמונות טפלות, בנחיתות של אנשים מסוימים רק בגלל מוצאם האתני או סתם צבע עורם, שמרנות כנורמה, מחשב מקובעת וכשיחה, פחד משינויים ועוד סממנים ומאפיינים אשר מדגישים את הפער והנבערות המנטאלית.
ומצד שני סממני העולם החדש, צורת חשיבה הנותנת מקום של כבוד לשונה ולמיוחד, מנוטרלת מאמונות טפלות, לא מבדילות בין אדם לאדם אחר בשום צורה ומשום סיבה, מתירנות וחדשנות כאורח חיים מחשבה דינמית וגמישה, רצון לשינויים ועוד סממנים אשר מדגישים את החשיבה המרעננת והחדשה.
השימוש במילים ישן מול חדש למעשה מדגישות עוד יותר את הפער המשמעותי הנובע מתוך עצם מהות ההבדל בין אלמנטים מסוימים המאפיינים את שיטת החשיבה בעולם הישן אל מול אותם אלמנטים אולם בעולם החדש ויכולים הם לתת את האינדיקציה לאותו הפער.
לדוגמא – קיימים ערבובים בחשיבה בין ישן לחדש גם בהיבט של צעירים מול זקנים כאשר הסטיגמה היא כי צעירים לבטח יחשבו כמו בעולם החדש וזקנים בהכרח יחשבו כמו בעולם הישן ואולם אין זאת כך כלל אלא צורת חשיבה ספציפית ללא המגדריות המובהקת.
ההבדל מצוי באופי החשיבה וביכולת ההפנמה, קיימים אנשים צעירים שהינם שמרנים ופוחדים משינויים באותה מידה שקיימים מבוגרים אשר צלולה מחשבתם ובהירה ומאפשרת והינם חדשניים ואוהבי שינויים וככאלה אף תומכים בהם בכל לב.
יכולתו של האדם לשמר את מורשתו ואת המסורת הייחודית שלו כחלק ממקומו ביקום וכיכולת מנטאלית מובנת ביחס לזיהוי של עצמו עם סביבתו ועם לאומיותו מהווה אלמנט חשוב באופיו ובקיומו.
ואולם מחשבתו של האדם במסוים יכולה ואף צריכה להתקדם במסלול חיובי אשר יאפשר גם את הפריחה וההתחדשות המחשבתית מבלי להישאר בקיבעון מסוים העלול להאט באופן ניכר את ההתקדמות ואף לעצור אותה לחלוטין.
האדם המסוים אשר צריך כאמור לשמור ולשמר את תבניתו המקורית יכול להשתמש בה אך ורק כתשתית מבלי למנוע מאלמנטים חדשים ואף חדשניים להיכנס אל ישותו ומהותו באופן כזה שישפיע על עתידו הן בתיאוריה ובעיקר ובמיוחד שגם בפועל.
יכולת השמירה של המקוריות כתשתית לחדשנות היא המפתח הייחודי בהבדל המיוחד כאמור בין שני העולמות.
כשם שניתנות פרשנויות והסברים והרחבות בכמעט כל נושא, כך גם נותנת המקוריות את הכוונה המקורית לגבי תחילת מחזור החיים של אלמנט מסוים, כגון למשל ספר מסוים או מאמר מסוים אשר נכתב על ידי אדם מסוים ואשר אותו מאמר מדבר אודות נושא מסוים כגון השירה המודרנית בימי הביניים, ואין ספק לגבי זמן כתיבתו של אותו מאמר שהרי זהו המאמר המקורי ואשר ממנו במידה ונוצר הצורך ונוצר העניין, נעשו אי אלו שינויים בטקסט ולכן התוצר הינו מאמר המבוסס ברובו על המאמר המקורי ואולם הוא כבר לא המקור אלא גרסה אחרת שלו.
חשיבות המקור למעשה היא ביכולת המעקב אחר השינויים שחלו במסמך העדכני על מנת שאפשר יהיה לבודד את השינויים ולקבל את הפער המסוים שנוצר על ידי פעולת השינוי.
זוהי למעשה גם תמצית ההבדל בין ישן לחדש ומהווה את תשתית החשיבה בהיבט הזה.
נושא המקור ומוצרי ההמשך שלו מבטאים למעשה את יכולת השינוי וההתפתחות ביחס לסטאטוס מסוים כאשר אדם יכול שלמור כאמור על מקוריותו ומקורותיו באופן כזה שייתן לו זווית ראייה וזווית חשיבה מעניינות ומגוונות ואולם לשמור על מודל של התפתחות ושינו גם עם היכולת לשמור על המקוריות והייחוד .
סגנונות אומנותיים מסוימים, אף הם יכולים להיות מקוריים בדרכם ואולם היכולת לקחת אובייקט מקורי ולבצע בו התאמות מסוימות ואפילו פרשנויות שונות אשר יכולות לקחת את אותו המקור למקומות מעניינם ומסקרנים במיוחד.
בכל סוג של אומנות ויצירה קיימים משחקים ואלתורים על יצירות מקור בסיסיות.
השימוש באלמנטים מקוריים כחומרי גלם זמינים לצורך ביצוע יצירות חדשות הינה טכניקה אשר דורשת מקצועיות ומיומנות רבה ומשמעותית.
יכולת החיבור של שני אלמנטים מקוריים באופן כזה אשר יבליט את המיוחד בכל אחד אך באותה העת גם יוצר אלמנט מקורי חדש הבנוי למעשה משילוב של אותם שני אלמנטים מקוריים הינה למעשה אף היא טכניקה מרתקת אשר משאירה את הייחוד והמיוחדות באלמנט במקורי אך עם זאת מביאה לעולם אלמנט מקורי חדש אשר לא היה קיים קודם.
לדוגמא – שימוש באומנות בחומרי גלם שמרניים ומקוריים כמו עץ מסוים פשוט ומקורי ובמתכת מסוימת בסיסית וללא ייחוד ולמעשה עבודת האומנות אשר מרכיבה את שני האלמנטים המקוריים הללו מייצרת וממזגת אל תוכה אלמנט שלישי וחדשני אשר למעשה לא היה קיים לפני כן.
המיזוג הזה מאפשר כאמור לשמור על המקוריות במידת הצורך ועם זאת להרכיב אלמנט חדש ומפותח יותר.
