תחילתו של מסע קסום ומיוחד אשר בתחילתו קשה היא הדרך ומוזרה מאחר ונדרש האדם למהלך מחשבה מנוגד מזה אשר הוא רגיל לו, מונע הוא מדחף בלתי מוסבר ומנוגד להגיון הסטנדרטי שלו.
הרצון לתת ולהעניק, למעשה טמון באדם, בכל אדם, אך דפוסי ההתנהגות הרגילים של כל אדם בדרך כלל לא גורמים לו לתת קודם אלא קודם כל לקבל ורק כאשר קיבל דיו, רק אז, אם בכלל, מתפנה לחלק מעט מן המצוי בראשותו ורק אם לכאורה קיימת לו סיבה אשר נשמעת הגיונית ומוחשית.
הנתינה שלא לצורך, מאפשרת למעשה לאדם המסוים, להרגיש כי הנתינה היא למעשה הקבלה האמיתית.
כאשר האדם מעניק לעצמו, נשמע הדבר הגיוני ובעל סיבה טובה, נכונה וריאלית, אך היכן מצוי הרציונל של נתינה ראשית ורק אחרי זה הקבלה והאם קשור הדבר באופן ישיר אחד לשני ?
הנתינה הסטנדרטית למעשה מגיעה מן המקום התועלתני.
החישוב הקר אומר שאם אתה מקבל קודם, רק לאחר מכן ניתן לעשות מאזן ביניים ואז להחליט אם לתת.
הנתינה אשר ניתן להגדירה כלא השוואתית הינה לדוגמא הנתינה של אמא לילדיה, אין בה שום חישוב קר או השוואתי והאם נותנת ומעניקה ככל שתוכל וללא קבלת תמורה ממשית מעבר לתחושתה הפנימית שהיא בוערת בה והינה כולה חדוות הנתינה והענקה.
מדובר למעשה ביכולת מובנת אשר קיימת אצל כל אדם ואשר דרושה סוג של סיבה ממשית עבורו על מנת שיפתח את ליבו ואת נפשו וייתן מעצמו באופן מלא ומספק.
כאמור הנתינה ללא חישוב או מחשבה הגיונית הינה נדיבות לב וכאמור נובעת מן הנשמה ובאופן אשר גורם לאדם לסיפוק מלא ולשמחה גדולה אשר בין אם במודע ובין אם שלא במודע נחשבת אצל האדם לתכונה חשובה מן המעלה הראשונה.
אותם אנשים אשר הנדיבות הינה תכונה בולטת עד מאוד אצלם, היא אות וסימן כי הינם למעשה אנשים מיוחדים ושונים ואשר מונעים מדחף מסוים אשר כאמור מייחד אותם ביחס לאנשים אחרים.
הצורך בנתינה היא זו אשר סוללת את דרכם ואת מעשיהם וכל ישותם הינה נתינה ואהבה גדולה.
אנשים מסוג זה הינם ראשית כל וקודם להכל שליחים ומהותם היא דרך האהבה והאור אשר מסייעים בידם להתגבר על קשיים אובייקטיביים של אנשים סטנדרטיים.
אותם אנשים נדיבי לב, בדרך כלל, עוסקים בהמון דברים נוספים פרט לנתינה, והנדבנות הינה בדרך כלל פועל יוצא של כל פעולתם היומיומית וקיימת היא אצלם כדפוס חשיבה ודפוס התנהגות אשר נלווה ליום יום שלהם ללא שיהיה ספק קל שבקלים ביחס לנתינה שלהם.
לדוגמא, רופא מסוים אשר פרט למרשם ולתרופה, מעניק הוא מעומק ליבו גם חיוך עמוק מן הלב, עצה טובה ואנרגיות טובות שהרי משלב הוא כמה סוגים של נתינה.
האנשים המוגדרים “מטפלים” והעוסקים ב”טיפול” למעשה לא נמצאים שם במקרה, אלא למעשה מגשימים את ייעודם ואת דרכם באופן מלא.
האדם המטפל מיישם את תכונות האופי הטמונות בו ובנשמתו ועל ידי הגשמת ייעודו שהיא העזרה והחמלה הבאה מן הלב ומן הנפש, שהרי במידה והוא ממצא את עצמו מתוך שמחה ומתוך הגשמה שהרי צולחת דרכו הברוכה ומצליח הוא למצוא סיפוק רב בנתינה הברוכה.
מן העבר השני, אדם אשר עוסק בטיפול אולם אין הוא עושה זאת מעומק ליבו ומאמונה גדולה כי זו דרכו, שהרי מחטיא הוא את מטרת הווייתו ולא יצליח לאורך זמן לפברק לעצמו את דרכו ואת מסלול חייו ועד מהרה ישתבשו הדברים באופן כזה שלא יעלה בידו להגשים ולעשות ואז ישאב לדרך אחרת ולמסלול חיים אחר משום שהנתינה צריך שיהיו בה אנרגיות חיוביות של נתינה מן הלב ומן הנפש באופן מושלם.
ברכה גדולה טמונה בנתינה ובנדיבות הלב.
כאשר אדם מסוים חש כי רוצה הוא להעניק מעצמו שהרי משמעות הדברים היא כי הוא חש כי אינו חסר דבר ונובע העניין מתוך תחושה שלמה של שמחה ואושר וסיפוק גדול.
כאשר אדם מסוים מצוי באיזון עם עצמו, עם דרכו ועם מסלול חייו, שהרי השמחה והאושר שלו מונעים על ידי אותה תחושת צורך בנתינה וכך למעשה שלא במודע, הוא מעניק לאחרים את מה שהיה יכול להעניק לעצמו ואולם מאחר ומרגיש הוא מלא, שבע ומסופק שהרי הרצון לתת עובר הלאה.
ממש כמו אדם שבע שמונחת לפניו צלחת מלאה בכל טוב, שהרי במידה וקיימים עוד אנשים בסביבתו, שהרי מרגיש הוא צורך לעשות שימוש נכון, מועיל ומושכל בעובדה כי יש בראשותו מבחר של אוכל טעים שהרי יכול הוא לתת גם לאחרים מבלי לצאת מופסד, החיוכים והכרת התודה להן זוכה, זוהי התמורה בעבורו.
נדיבותו של האדם מתרחשת כאשר קיימת אצלו יכולת לתת מעומק ליבו ומתוך תחושת שפע גדול, ולא מדובר בשפע חומרי אלא בעיקר שפע רוחני.
הנתינה לכשעצמה הינה מה שהוא רוצה לתת ולא בהכרח מה שהצד המקבל מתכונן לקראתו או מצפה לקבל מאחר ומי שנותן בהתאם למה שאותו אדם שמקבל מצפה לקבל שהרי נתינתו מושפעת מגורמים ואלמנטים זרים ולא מדובר בקבלה נכונה וראויה אלא ממקום שיפוטי, השוואתי ולא נכון כלל.
האדם אשר מקבל מאדם שנותן צריך להפנים את העובדה כי הנתינה הינה עבור האדם הנדיב גם קבלה וגם זכות גדולה ועליו לקבל מכל הלב ורק אז האדם הנדיב ירגיש כי מלא את משימתו באופן חיובי.
קבלת דבר מה תוך כדי העברת תחושה לצד הנותן כי אין זה מספק, שקולה לנתינה שלא מן הלב ובאופן צבוע.
הן הנתינה והן הקבלה צריכים לבוא מעומק הלב ומתוך הנשמה וזו הנתינה והקבלה האמיתיים.
