החומרניות.
ההבדל בין החומר והרוח תופסים מקום עיקרי בהתמודדות היום יומית של האדם.
התחושה של האדם הנובעת מתוך תחושותיו, רגשותיו והתנהגותו המונעת מתוך נפשו היא למעשה דרכו להביע את עצמו ואת אמונותיו, בעוד שהחומר למעשה הינו הניגוד לרוח או לרוחניות.
ההיגיון המקובל אומר כי אנשים שהינם חומרניים לא יכולים להיות רוחניים וההפך ואולם אין זאת אלא קביעה מסוימת הנובעת מתוך ראיה קיצונית הבאה ממקום של נחיתות מסוימת שנהוגה מצד אנשים רוחניים בעיקרם אשר חשים תחושת ריחוק ממה שמקובל כחומרניות מודרנית הדוגלת במודע בהנאות הגוף אשר לפי אמונתם מובילה בהכרח גם להנאות הנפש.
החומר לצורך הדוגמא כולל גם את כל מה שנובע מתוך אלמנט צבירת רכוש וממון ומתבטא למעשה בהגדרת האדם החומרני כאחד שמתמקד בעשיית כסף ומכאן נובעת המחשבה והתפיסה כי אדם מסוים שכזה, ערכיו ואמונותיו גוררות אותו להתנהגות שלילית מאחר ועסקים נתפסים בעיני האדם הרוחני כלא ישרים ולא כנים.
לעומת האדם החומרני, נתפס האדם הרוחני כאחד אשר לא מובל על ידי הכסף ועל ידי המשמעויות הויזואליות שלו כגון רכוש, דירות נאות, מכוניות אלגנטיות, לבוש ייצוגי ועוד סממנים חיצוניים אשר באים להפגין את המצאות הפרוטה בשפע וכפועל יוצא של זה גם כמובן את החשיבות של החומר.
ואולם החומרניים והרוחניים לא בהכרח מהווים ניגוד ויכולים במקרים רבים להיות משלימים אחד לשני במיוחד כאשר מדובר באנשים מסוימים אשר דווקא נמשכים להפכים שלהם מתוך סקרנות ומתוך אמונה מסוימת שאומרת שגוף ונפש כרוכים אחד בשני ומרכיבים ביחד את השלם, בה במידה שקיצוניות יכולות לבוא לעיתים רבות גם כאלמנטים משלימים זה לזה ולא כסותרים זה את זה באופן מיוחד.
היכולת של האדם המודע להבין כי דרך מסוימת או אפילו גם אמונה מסוימת יכולה להיות מוצקה, חזקה ואיתנה ואולם יכולים להיות כרוכים בה אלמנטים נוספים אשר בין היתר יוכלו לאזן אותה ולהשלים אותה, בדיוק כמו האמונה כי עבודת צוות הינה יעילה יותר מעבודת היחיד.
הבחירה בדרך מסוימת, בין אם כדרך חיים מוצהרת או חשיבה מסוימת אודות שאיפה מסוימת לדרך מסוימת כמובן שחשובה ומשמעותית עבור האדם הרוצה להגשים וליצור את עתידו הנובע מתוך הפעולות אותן נוקט הוא בפועל.
במילים אחרות, מקובל כי האדם החומרני ינהל את חייו באופן כזה אשר ינסה למקסם את פעולותיו ומחשבותיו ולמקד אותן בתועלת פרקטית ובתועלתנות מעשית על מנת להרוויח כסף באופן קונסיסטנטי ויאפשר לו לאבד כמה שיותר זמן על חוסר התמקדות וממש כמו פס יצור בבית חרושת, לגרום לחייו להתנהל באופן כזה שהחומר יהיה הדומיננטי על מנת שחייו יהיו חיי רווחה באופן משמעותי, וכך למעשה יוצאת לאדם החומרני תדמית של אדם חסר תחושות ורגשות אנושיים מאחר ומונע הוא כמו מכונה משומנת ויעילה שתפקידה הוא לייצר עוד ועוד כסף ואמצעים באופן יעיל ועיקבי כאשר אחת הדרכים הנפוצות בעיקר בעולם הישן הינה דרך העושק ודרך הניצול של גיוס בלתי מודע של אנשים נוספים אשר יעבדו תחתיו ויגבירו את היעילות עבורו.
בכל התפתחות עסקית קיים מודל סטנדרטי של חברה המעסיקה עובדים כאשר למעשה השורה התחתונה שלהם היא קבלת שכר מסוים מבעלי החברה אשר במהלך יום מסוים, מוקדש זמנו של אותו עובד למילוי משימות אשר מהוות בסופו של יום פעולות שנועדו להכניס כסף לטובת החברה ולטובת בעליה.
למעשה ההיגיון הכלכלי נוקט בגישה שאותו מעסיק בעל חברה משתמש בעובדיו על מנת להגביר את היעילות בקצב הפקת הרווחים של החברה כאשר השורה התחתונה הינה פיננסית והתפוקה היעילה הזו נועדה בסופו של יום להזרים עוד ועוד כסף וחומר אליו כאשר הוא למעשה מעניק לעובדיו את השקט והרוגע על מנת שידעו בוודאות כי הם מביאים את השכר המובטח ללא סיכון אשר הוא למעשה לוקח.
ואולם זוהי תפיסת חיים מסוימת אשר השתרשה מזמנים שבהם כך נהג העולם ממקום של אדונים ומשרתים כאשר לאדונים הייתה החומרניות אשר הובילה אותם ואילו המשרתים היו חסרי כל ועניים וכל אשר עשו היה באופן מובהק לטובת האדונים.
ההבדל בין אדונים למשרתים מתמקד כאמור בעובדה כי האדון דאג לצרכיו הבסיסים של המשרת כגון מזון, לבוש ומקום לינה ובכך רכש אותו ואת זמנו על מנת כי יפיק רווחים נאים מתפוקת יומו של המשרת או העבד.
פסי יצור המוניים של משרתים ועבדים אשר במהלך השנים הפך שמם ל”עובדים שכירים” בדרגות כאלה ואחרות וביחד עם התפתחות ההיסטוריה הפכו למנהלים זוטרים ואף למנהלים בכירים ואולם כולם עדיין שירתו את האינטרסים של בעלי ההון באופן כזה שהשורה התחתונה הינה חומר וחומרניות על חשבון אותם אלו אשר נחשבו כנראה בצדק לפחות חומרניים ופחות הישגיים בנושא.
ואמנם אנשים חומרניים באופן כללי נחשבים לשאפתניים והישגיים בצורה מופרזת וזאת מאחר ונחשבים לכאלה אשר ינצלו, ישקרו, ישתמשו במניפולציות ולעיתים עד כדי התנהגות לא ישרה, לא מוסרית, מרחיקת לכת והכל לטובת דרך חייהם שהינה כאמור שימת דגש משמעותי על החומר באופן קיצוני.
החומרניות, נתפסת כאמור בצורה שלילית בעיקר בקרב אותם אנשים אשר אינם מוגדרים ככאלה. ואולם אדם מסוים אשר מוגדר כאדם חומרני ותאב בצע מאמין בכל כוחו כי זוהי הדרך הנכונה ויוכל כמובן להציע על היתרונות הרבים שיש לפעילותיו, אמונותיו ודרכו.
מרבית בעלי ההון אשר מן הסתם לא יחלקו על כך כי למעשה הם מפרנסים ואחראים על רווחתם הכלכלית על פניו, של אנשים רבים, יחושו את עצמם לא פעם כנושאים בנטל משמעותי ביותר שהוא בסופו של יום גם לאחריות הנובעת מהיותם בעלי הון וכוח ובכך למעשה יתנו לגיטימציה עבור עצמם ועבור סביבתם להיותם חומרניים.
למעשה, עובדתית, איש אינו מונע מאדם מסוים ללכת באותה דרך ולנסות ליצור לעצמו דרך חיים חומרנית ואולם קשה מאוד לשנות תבנית מסוימת של התנהלות והתנהגות ויש היגיון מסוים בכך שישנם כאמור אנשים כאלה ויש אנשים אחרים וכמו שנאמר כבר קודם, במקרים רבים אפשר לשלב בין הדברים ולא להיות או בקיצוניות אחת או בקיצוניות השנייה.
היכולת לשלב בין חומר לרוח הינה למעשה דרך האיזון וגם אדם המחשיב עצמו כנוטה יותר לכוון הרוח לא בהכרח פוסל את עצמו מהתנהלות חומרנית.
דרך החשיבה השיפוטית וההשוואתית גורמת לאדם החומרני לזלזל לעיתים באדם הרוחני מאחר והחשיבה היא כי האדם הרוחני, רגליו אינם על הקרקע וטרוד הוא כל העת במחשבות לא פרקטיות ואילו האדם הרוחני בטוח כי האדם החומרני אין בו ערכים ואין בו אמונה פרט לדברים הקשורים בחומר וברכוש ופרט לכך אין לו עניין במאומה.
כאמור מדובר בסוגים שונים של אנשים כאשר המודעות העצמית של שניהם יכולה להיות מאוד מפותחת ואולם הם מונעים ממניעים שונים, כנראה גם הגיעו מסביבתיות שונה ומבית גידול שונה ובכך למעשה נסללה דרכם, דרך חייהם והמהות שלהם באופן שונה.
אדם חומרני, סביר להניח כי הוא לא נולד שכזה ויש לו סיבות אובייקטיביות להיותו חומרני, רודף בצע, תאב שררה וכוח שמאפשר לו להיות ממוקד מטרה באופן כזה שיחשב כחומרני.
ואולם ממבט על אין כלל מניעה כי יכולתו של אדם מסוים להתנהל באופן יום יומי בצורה תועלתנית ואף ממוקדת בדרכו המיוחדת בין אם היא עשיית כסף באופן מסוים ובין יכולתו לשמור על ערכים מסוימים ולעשות את ההפרדה הנדרשת מבלי לערבב בין החומרניות ובין האופן שבו היא מוגדרת באופן שלילי.
היכולת של האדם להתמקד בעסקיו לא הופכת אותו לאדם חומרני והרצון של אשה מסוימת אשר מתפרנסת בכבוד ותורמת לעצמה ולדרך חייה בעזרת כישרונותיה להביא את יכולותיה גם למקום של עשיית כסף ואין בכך שום פסול כל עוד שומרת על ערכי התנהגות ראויים וכבוד הדדי כלפי הסובבים אותה כולל אנשים אשר עובדים תחתיה.
נקודת האיזון כל זמן כי קיימת היא באופן מודע היא החשובה וגם אצל אנשים מסוימים שהינם חומרניים קיצוניים לא יתכן מצב של איזון מאחר והם כל כולם בעשיית הכסף מבלי שישאר להם מקום גם לנפש, לנשמה ולרוח.
האיזון היא מילת המפתח.
לאנשים מסוימים ההצלחה באה לידי ביטוי בכישרון מסוים שיכול להיות קשור לאומנות או לכישרונות יצירתיים אחרים, כל אחד עם יכולותיו המסוימים וכמובן שכל אחד שנחשב למוכשר בתחומו, אמור לבוא הדבר לידי ביטוי גם בשכר טרחתו, לדוגמא אדם מסוים אשר הינו מתכנת אתרים מסוימים וגובה מלקוחותיו עלות מסוימת, כאשר יעלה בסולם המקצועי יוכל לבקש וגם לקבל עלות גבוהה יותר מאחר והוא צובר ניסיון רב ואף מעניק מן המקצועיות שלו ללקוחות ואך טבעי שיגבה יותר שכר טרחה בעבור שירותיו. הדבר לא הופך אותו לחומרני כלל.
באותה מידה, אדם העוסק בנדל”ן וקונה ומוכר נכסים, זהו כישרונו וזהו ניסיונו וזו דרכו ולא בגלל שהוא מוכשר במה שהוא עושה יהיה בהכרח אדם חומרני.
החומרניות השלילית באה לידי ביטוי כאשר האדם אינו מאוזן ומתחיל להתרחק מהנקודה שבה הוא מתנהג בצורה לא ערכית ולא אנושית וזוהי הבעיה שעליו להתמודד איתה, חומר הוא לא רע, אולם חומרניות היא חמדנות שלא לצורך ומהווה חוסר איזון.
