התקווה כי משהו טוב יקרה היא למעשה ברוב המקרים הסיבה שגורמת לאדם לעשות ולנסות ולהמשיך בדרך ולו רק בזכות העובדה כי היא איננה ידועה מראש.
הציפייה יכולה להיות גם חיובית ואולם כמובן יכולה להיות גם שלילית מאחר ועל מנת לדייק הציפייה הינה פרק הזמן אשר עובר עד שהדבר שאליו מייחלים או שממנו חוששים אכן גם מתרחש בפועל.
זוהי בתמצית קצרה מהות החיים של האדם מאחר ובמידה ואין לו לאדם כל תקווה שהרי אין מה שמחזיק אותו דרוך ומתרגש לקראת דברים עתידיים אשר עוד לא קרו.
כל אדם, במידה והינו אופטימי ולו רק במידה מסוימת, יכול ואף צריך שיהיו לו ציפיות באופן כללי הן מעצמו, הן מחייו, הן מסביבתו, הן ממשפחתו וחבריו ואם כך הוא הדבר שהרי קיימת לו בין אם באופן פעיל ובין אם באופן תיאורטי רשימה של ציפיות אשר רוצה ומייחל הוא אליהם וכאמור גם אם שיגרת יומו הינה אפרורית וקשה, אותה רשימת ציפיות גורמת לו להיות אופטימי ולקוות שהיא תתמלא ולו רק באופן חלקי.
פער הציפיות הינו סוג של השוואה מושכלת בין מה שמקווה האדם באופן תיאורטי לבין מה שמתממש בסופו של דבר מאחר ולצורך הדוגמא, אישה מסוימת נמצאת בקשר מסוים עם גבר נשוי, מצפה היא כי בשלב מסוים של יחסיהם, מערכת היחסים ביניהם תגיע לפרשת דרכים שבה פרק הזמן אשר הסטטוס המוגבל והמגביל שלהם יתארך והם יוכלו לבלות ביחד פרקי זמן ארוכים ומשמעותיים, משום כך ניתן לאמר כי קיים פער ציפיות בין מה שאותה אשה חשה ובין מה שאותו גבר מסוים יכול לתת.
הציפיות שלה כנראה לא התממשו בסופו של דבר אולם עצם הציפייה שהדברים כן יתממשו הם אלו אשר לפי שעה גורמים לה לאופטימיות אשר מוליכה אותה בדרך המסוימת אשר בחרה.
אולם האם אותה אשה במידה והייתה ניתנת לה היכולת לדעת באופן וודאי את הצפוי לה בהמשך מסלול חייה, הייתה נפרדת מאותו הגבר למרות שהייתה יודעת שכאשר יגיע הרגע שאליו ציפתה?
סביר להניח שלא, מאחר ובסתר ליבה התכוננה היא לשתי האופציות באותה מידה, גם לחיוב וגם לשלילה.
נהוג לאמר במקרים מסוימים כי כגודל הציפיות כך גודלה של האכזבה.
יש במשפט זה הרבה מן המציאות מאחר ואם לא קיימת ציפייה שאזי באופן הגיוני גם אין אכזבה ואולם אם אין ציפייה אז כנראה שבאופן הגיוני אין ממש רצון אמיתי שיתרחש משהו ואז גם אם אין ממש עניין אז גם אם הדבר לא קורה ולא מתממש אז אין אכזבה.
ברור ומובן שאדם מסוים אשר יאמרו לו באופן פתאומי כי הוא לא זכה בהגרלה מסוימת, והוא שומע עליה בפעם הראשונה ואין לו שמץ של מושג שהיא התקיימה וכמובן שלא היו לו ציפיות לזכות בה, שהרי יקבל את העובדה כי מישהו אחר זכה בשוויון נפש ובאדישות, באותה מידה גם אדם אשר איננו מודע לדברים גם לא יוכל להתאכזב מאחר ולא היו לו ציפיות.
אולם כמובן שהתמונה הייתה שונה בתכלית אם היו לו ציפיות מסוימות ואף חיכה הוא לתוצאות במתח רב ובציפייה דרוכה שאז הייתה לו גם תקווה ורצון כי יזכה, מכאן שכאשר נוצרות ציפיות הדבר נובע מרצון ולא מחוסר רצון.
כאמור, הציפיות יוצרות אצל האדם את התקווה מצד אחד ואת הדריכות מצד שני. ניתן לתת דוגמא לכך שהציפיות למשהו מסוים יכולות להסתיים הן בשמחה גדולה מצד אחד אולם גם במפח נפש קשה מצד שני מביאות את הציפייה להיות אחד הדברים המשמעותיים ביותר עבור כל אדם.
הציפייה כי משהו טוב יקרה לעומת הדריכות והחשש הגדול שאותו הדבר בדיוק לא יקרה היא זו אשר מהווה עבור האדם את דרך חייו באופן קבוע והמחשבות אשר נודדות בין הציפיה לדברים שיקרו, מעבירות את הזמן עד שהדברים המסוימים יקרו ואולם ללא הציפיות הדברים הטובים כאמור אין לאדם תקווה.
היכולת של אדם מסוים לייצר אצל עצמו ציפיות מדברים מסוימים היא למעשה המוטיבציה שלו וללא הציפיות גם אין מוטיבציה מאחר והשאיפות של האדם להצלחה ולברכה במעשיו היא זו אשר נותנת לו את התקווה ואת האמונה בדרכו ובדרך החיים באופן כללי.
אותה מוטיבציה נעלמת ברגע אחד במידה ואין לו ציפיות.
ואולם האם דרך חיים נטולת ציפיות אפשרית בכלל?
האם אדם אשר לא חי את חייו עם משהו אשר מחזיק אותו הינה אפשרית? לא באופן וודאי.
העם היהודי חי דורות על גבי דורות בציפייה ובידיעה כי יום ביאת המשיח יגיע והציפייה הזו נותנת לו גם את האמונה בדרך ואת האמונה בטוב ואולם מאחר וטרם קרה הדבר שהרי הציפיות עדיין קיימות וכנראה שגם יהיו קיימות גם אם אין רציונל או הבטחה שהדברים יקרו.
הציפיות לדברים מסוימים הם אלו שנותנות לו את הערך ואת המהות.
כאשר אדם מסוים אומר לאדם אחר כי יש לו ציפיות ממנו שהרי הוא אומר לו במילים אחרות כי הוא מתבקש להתנהג באופן מסוים וכי ובמידה ולא יקרה הדבר שאז תהיה אכזבה גדולה מהעובדה כי הציפיות לא יתממשו.
כך לגבי כל דבר אשר קורה לו לאדם, הרי שאם למשל נוסע זוג למקום מסוים וקיימות לו ציפיות כי הטיול יהיה מהנה ומספק ואם אין הדבר קורה והציפיות לא מתממשות שהרי נוצרת אכזבה מן העובדה כי הציפיות לא התממשו.
כך למעשה עובר האדם מנושא לנושא מדבר לדבר וחי את חייו מציפייה לציפייה וכמובן משמחה לשמחה ומאכזבה לעוד אכזבה ואולם הציפיות קיימות ואף ימשיכו להתקיים כל עוד קיימת כאמור תקווה.
כאמור קיימות כל מיני ציפיות והראשונה והחשובה מכולן היא הציפייה מעצמך.
אם אין לאדם ציפיות מעצמו שאז הוא כמו כלי ריק מתוכן וללא ציפיות כמובן גם לא יגיעו ההצלחות מאחר והציפיות לדברים טובים גורמות בסופו של דבר לאדם לעשות מעשה ולא לחכות במקום שהדברים יקרו.
אדם אשר הציפיות שלו הינן שהדברים יקרו עבורו וללא כל מאמץ מצידו או לפחות יוזמה מסוימת על מנת כי הציפיות יתרחשו ויקרו, סביר מאוד להניח כי אחוז ההצלחות שלו או במילים אחרות אחוז הציפיות אשר יבשילו להתממש הוא קלוש.
כך, מן הסתם, קורה הקשר ההדוק והברור בין ציפיות ובין הצלחות מאחר וההצלחות הינן ציפיות שהתממשו והאכזבות הינן ציפיות אשר לא התרחשו.
ואולם דרכו של העולם היא בסופו של דבר קבועה מראש והציפיות הינן המצאה של האדם אשר לא מסוגל או לא רוצה להאמין כי מה שצריך לקרות קורה.
הציפיות לדברים טובים ומשמחים לעומת החשש כי הציפיות האלו לא יתממשו הינן בעליל לא ממש רלוונטיות עבור מי שדרכו היא הדרך אותה לוקח הוא ובאופן רציונלי מבין כי אם ציפיות מסוימות לא מתממשות, הדבר נקבע מראש ואין לו בעצם סיבה להיות מאוכזב מכך שהדברים לא עמדו בציפיות שלו ואולם נפש האדם הינה מתעתעת ומבלבלת אותו וכך שהדרך המקובלת עבורו להתמודד עם קושי כתוצאה מאכזבה ומציפיות שלא התממשו היא להגיד מה שצריך לקרות קורה או שמה ששלך – שלך.
ואולם גם אם יודע האדם המסוים להתמודד עם חוסר הצלחה אין זה אומר כי הוא לא מפתח ציפיות ואולם ראוי שיכיל את העובדה שההצלחות, כמו גם באותה מידה האכזבות, הינן חלק מן הדרך אשר לקח והאכזבות גם יכולות להועיל לו ולדרכו.
