<iframe width=”1098″ height=”721″ src=”https://www.youtube.com/embed/xswA5riFUB4″ frameborder=”0″ allow=”accelerometer; autoplay; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture” allowfullscreen></iframe>
ההבדל המילולי בין טעות לשגיאה הוא שכאשר כל הנתונים ידועים לנו מראש ואנחנו בוחרים בדרך מסוימת משמעות המעשה היא שגיאה, אולם כאשר הנתונים לא ידועים לנו ולא ברורים ברובם או בחלקם שאז למעשה מדובר בטעות.
מקובל לאמר שמי שלא עושה לא טועה ואכן תנאי ראשון לביצוע טעויות הוא העשיה עצמה מאחר ורוב מוחלט של בני האדם מעדיף לא לטעות על מנת שלא יוולד הצורך להצדיק את הטעות או שיוולד הצורך של מישהו שיבקש התנצלות או פיצוי עבור הטעות שנעשתה ולכן אנשים משתדלים עד כמה שהדבר ניתן או עד כמה שהמציאות מאפשרת לא לעשות וכך גם לא לטעות.
דבר נוסף אשר האדם השקול הממוצע מוודא לפני שהוא עושה משהו שעלול לטעות הוא, לוודא שיש מישהו אחר אשר אפשר יהיה להטיל עליו את האחריות לטעות של מנת שלא יצטרך להתמודד, שוב עם העול אשר כרוך בביצוע טעות, אשר מתברר כי זהו אחד הדברים המטרידים ביותר את האדם בדרכו, שהיא דרך החיים.
עד כמה האדם סלחן לעצמו על טעויות אשר ביצע בעבר ומשפיעות הן על חייו הנוכחיים? הדבר ברור ומובן ואף קורה כל העת. אדם עושה טעות מסוימת אשר למעשה משנה כליל את מהלך חייו מן הקצה אל הקצה מצד אחד, ומצד שני אדם עושה טעות אשר רק הוא יודע עליה ואף אחד אחר לא והוא לא מספר עליה, שאז נבלעת היא בנפשו ללא זכר אולם היא עדיין נעשתה ומבלי שידע הוא, משפיעה אף היא עליו.
ההתמודדות עם טעויות וכל הקשור בהן הינה לא פשוטה ודורשת התייחסות מיוחדת מאחר ודרך ביצוע הטעויות הינה דרך הלמידה וההפנמה, גם כיצד לנתח מצב מסויים על מנת להמנע ככול האפשר מביצוע הטעות והן על מנת שאם בוצעה הטעות בכל זאת, שיהיה אפשר להפנים וללמוד ממנה את מהלך הדברים על מנת כי יהיה הדבר נכון וברור ולדעת גם לשחזר אותה במודע על מנת שלא יהיה צורך בה יותר.
דוגמא בסיסית לטעות מסויימת היא הטעות הנפוצה של לפנות פניה ימינה במקום שמאלה ושאז מתארכת לה הדרך ואתה עלול לא להגיע בזמן ובמועד למקום מסויים. זוהי טעות נפוצה עד מאוד ואפילו כי מצויה כיום הדרך להימנע מטעויות כאלה באמצעות אפלקציית ווויז, שהרי חוסר תשומת לב לרגע קט גורמת לאדם לטעות ובכל זאת לקחת ימינה במקום שמאלה ושאז המשמעות היא כי הוא לא יגיע בזמן והדרך התארכה לה בכמה זמן.
התמודדות עם טעויות כגון אלה קשורה באופן מהותי לאמונה שקיימת לו לאדם בדבר מדוע הדברים קורים והאם יש הצדקה והיגיון לכל מה שקורה.
יש משהו מאוד מסויים שהאדם חש באותה שניה שבה נוכח הוא בעובדה כי ביצע טעות ושאז הוא בשניה אחת מתעצבן ומשנה את התדר המסויים שבו הוא היה עד הרגע שבו גילה את הטעות.
בשניה אחת וברגע אחד מתקדרות פניו והוא כועס וזועף ואם במקרה יש מישהו לידו ברכב שאז פורץ לו ויכוח וחילופי דברים אודות מי אשם ופורצת מהומה, אך ורק בגלל שאותו אדם חש כי הוא פחות טוב ופחות מוכשר בגלל שביצע את הטעות הזאת אשר שיבשה את מהלך הדברים לחלוטין.
במקרה כזה, באם אותו אדם אשר ביצע את הטעות הינו מאמין כי יש סיבה לכל דבר, שהרי יניח אותה בצד.
בכל מקרה של טעות כזו על האדם להבין כי גם אם עשה את הטעות בגלל חוסר תשומת לב רגעי שהרי הטעות כבר נעשתה ואין להחזיר את הגלגל לאחור בשום צורה ובשום אופן וכי עליו ללמוד להבליג לעצמו ולסלוח לעצמו כי בכל מקרה הדבר כבר נעשה, יש עליו לקחת נשימה עמוקה או אולי מספר נשימות עמוקות ותוך כדי כך לנסות ולהבין אם הדבר קרה, שאז יש סיבה לכך, ולדוגמא ניתן לקחת מקרה שבו הטעות יכולה היתה להיגרם בגלל שאם היה לא טועה ופונה בפניה הנכונה, היתה צפויה לו שם אולי תאונה או ארוע אחר ולכן ממבט על שהרי טוב שנעשתה אותה טעות כי ללא ידיעתו ניצל במשהו גרוע בהרבה.
מקובל לחשוב כי ניתן ללמוד מטעויות, אך חשוב באותה מידה לדעת כי טעות וההתיחסות לאדם שטועה צריכה ואף חייבת להיות מכילה וסלחנית מעצם טיבה, כי אם נשכיל להתיחס לטעות כאל התנהגות מקובלת וסטנדרטית שאז לא יהווה הדבר עניין כל כך רציני ולא יהיה לאנשים כל כך קשה להתמודד עם התחושה הקשה שמביאה טעות יחד איתה וגורמת לאנשים רבים לצער כה רב.
טעות משתקת וגורמת לאנשים רבים מאוד לא לעשות על מנת לא לטעות ולא להיות צריכים להתמודד עם ההרגשה של תוצאות הטעות.
טעויות נחלקות לכמה וכמה סוגים, בעיקר בחלוקה הראשונה של טעות קלה וטעות קשה, לאחר מכן העניין הוא האם מצופה מן האדם הספציפי לעשות את אותה טעות או לא, כלומר האם בעל מקצוע שנחשב למומחה בתחומו, האם טעות שלו היא חמורה וקשה יותר ממי שאין לו ניסיון ומומחיות בתחומו ושאז הטעות היא יותר מתקבלת על הדעת.
ישנם גורמים מסויימים שאמורים לתת לאדם את הביטחון של התמודדות עם טעויות ואף לוקחים את האחריות במידה וקורות טעויות אולם הדבר בדרך כלל הינו רק למראית עין ומסיבות עיסקיות ואנו רואים את חברות הביטוח למיניהן לוקחות אחריות פיקטיבית על טעויות או מחדלים אשר מבצעים אנשים אולם הטעות לא נמנעה כמובן והדבר למימוש האחריות הינה ארוכה, מפרחת ופתלתלה כמו מידרון חלקלק ומאתגר ובמיקרים רבים אין בביטוח או באחריות מאומה לכן על מי שמבצע טעות לחיות עם ההרגשה שיהיה עליו לקבל אחריות.
ואולם יכול אדם לחיות את חייו באופן כזה שימנע ככל האפשר מטעויות אכן מהטעם הפשוט שיבחר לא ליזום כלום ולהימנע ככל הניתן מלטעות ואולם לא יהיה טעם ממשי בחייו מאחר ויתן לפחד לשלוט בו וכל השמחה והאושר ימנעו ממנו באופן כזה שלא יעיז לעשות מאומה רק על מנת לא להתמודד עם סיטואציית הטעות.
באם אכן יבחר בדרך זו שאז למעשה ללא ידיעתו, יזמן לו אותו אדם את הטעות אליו גם מבלי שיחפוץ בכך מאחר וכידוע אין לו לאדם את היכולת להחליט על הדרך אשר כתובה היא מראש אלא לקבל החלטה עם עצמו שהוא לוקח את הדברים בצורה חיובית גם אם עשה טעות וגם אם ביצע מחדל או שגיאה, שאז יקבל זאת כעובדה ויבין כי טעות היא לא דבר שלילי ואין לקחת אותה ככזו אלא כעובדה.
אותה עובדה צריכה להשתלב בין יתר מעשיו של אותו אדם במכלול חייו ומעשיו והוא צריך להבין שהטעות היא לא הבעיה אלא הדרך שהוא לוקח על עצמו לאחר ביצוע של אותה טעות.
הדרך החיובית או הדרך השלילית, הדרך שלו עם עצמו ועם תחושת הכישלון אשר מפריכה או מטרידה, הדרך הנכונה שהיא קבלת הטעות כעובדה בסיסית, הפנמתה וההבנה כי טעויות הינן חלק לגיטימי ובלתי נפרד מחיינו וכי ובמידה וקוראת טעות שאז היא היתה אמורה לקרות והיא באה לסמן ולסמל משהו שאי אפשר להתעלם ממנו.
ההבנה כי טעות שנעשתה אמורה לסמל משהו אודות משהו עבור אותו אדם אשר ביצע אותה הינה חשובה ביותר.
במידה ואותו אדם שטעה בדרך שבה נסע או שטעה בדבר הערכה של משהו מסויים בכל מקרה מה שגורם לו לאדם לכעוס על עצמו היא העובדה שהוא לא מצפה מעצמו ומרמת האינטלגנציה שלו לבצע את הטעות, שאז שאם יבין את משמעות הטעות עבורו שאז יבין כי הכעס מיותר וכי עליו ללמוד ולהפנים את הטעות ולקבל את זכותו הטבעית לטעות וכי אף אחד לא שופט אותו אלא הוא עצמו שהרי ילמד גם לעמוד מאחורי הטעויות שעשה ואף לקחת אחריות על משמעות הטעות ועל תוצאותיה.
ידוע ומקובל שאם אדם עושה טעות בתום לב או בחוסר תום לב שאז ישנה הפרדה ברורה בין שתי הטעויות.
ההבדל בין הריגה ובין רציחה היא למעשה כוונת האדם.
במידה ועשה טעות ובגלל אותה טעות או רשלנות פלט כדור מנשקו והרג את חברו, שהרי ההתכוונות היא למעשה זו המגדירה את הטעות כהריגה ושאז גם קיימת התחשבות באדם ויקבל עונש מופחת מאחר וביצע את הטעות ללא כוונת זדון וללא תכנון מוקדם וקפדני.
אך במידה וביצע אותו אדם רצח שאז הדברים מוגדרים וברורים והכוונה היא זו שקובעת את גודל העניין.
ההבדל המהותי בין טעות לבין התכוונות שאיננה טעות, משמעותה אחת כי התוצאה הינה אותה תוצאה אולם פה יש טעות בהריגה ופה אין טעות ברצח. ולכן גם בתי המשפט יודעים להרחיב את היריעה במיקרי קיצון כגון אלה ואף לקחו מושג חדש שמשמעותו הריגה מתוך חוסר ברירה והגנה עצמית שבמקרים נדירים לא יואשם אדם בהפסקת חיו של אדם אחר כמיתוך הגנה עצמית או מתוך המתת חסד שהיא נעשת בכוונה אולם לא מוגדרת כטעות.
אדם אשר מבין את משמעות טעויותיו הינו אדם שלם יותר מאחר והוא מסוגל להכיל את הטעויות שלו.
ברגע שאדם הינו לחוץ במצב מסויים שבו עלול לטעות שאז אותו הלחץ גם גורם לו לא פעם לבצע את הטעות כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
אין אדם אשר לא עושה טעויות ואין לו לאדם ממה לפחוד כלל ואם כך שאז יעשה מעשים טובים ונכונים.
במידה והאדם לא יעשה דברים כלל שאז ימנע מעצמו גם לעשות מעשים חיוביים וטובים שאין בהם טעויות.
הטעות הינה מעשה ככל המעשים ולעיתים בדרך הארוכה של החיים יש טעויות ולעיתים אף טעויות קשות ואולם האדם נמדד על פי יכולת קבלת הטעויות, ההבנה וההפנמה ואף האמירה הכנה מהפנים אל החוץ כי עשה טעות והוא מודע אליה ואף מוכן לקחת את האחריות על הטעות.