האמת.
דומה שאין לו אדם מילה יותר משמעותית ויותר יקרה מן האמת.
לא זו בלבד כי אותה מילה מסמלת עבור האדם את הדבר המוחלט אשר חש הוא בה בכל פעם שאומר הוא משהו אשר איננו מדוייק, אלא כל פעם כי איננו אומר אמת מרגיש הוא תגובה גופנית מסויימת אשר מרמזת לו כי אין הוא דובר אמת.
כנות פנימית גורמת לו לאדם לומר אמת, לפחות לעצמו בשלב הראשון ואז כלפי אנשים אחרים. כלומר שהאמת הינה תמיד מבפנים כלפי חוץ כאשר האדם הינו כנה.
האמת כלפי חוץ הינה כאשר לאדם אין יסוריים פנימיים אשר אין לו דרך חזרה ממנה ואילו אנשים אשר נחשבים לכאלה אשר הכנות מהם והלאה שאז האמת הינה מן החוץ אל הפנים.
האדם הינו חיה משונה בכל הנוגע לאמירת האמת ועוד יותר בקשר לאמירת האמת לעצמו.
לא זו בלבד כי האדם יכול לשקר לאחרים, כי הוא מסוגל בהחלט גם לשקר לעצמו וזה מה שבעצם הופך את האדם לאחד שמסוגל לשקר באופן כה מוצלח. אין הוא כנה עם עצמו.
האם אי אמירת האמת הינה כמשמעותה של המילה שקר?
תלוי את מי שואלים, האם דינו של אדם אשר לא טרח לומר את האמת לאמיתה כאדם אשר שיקר במצח נחושה?
בתי המשפט, על מנת לספק עבודה לכל אותם קשורים בעניין הגדירו שכן.
ולכן יש לעצב את המילים ולהשחיזן באופן כזה שצריך יהיה לשאול את כל השאלות באופן מפורש וברור ורק ככה יהיה אפשר לעלות על האמת הברורה. כלומר שונה בתכליתיא השינוי האמת של בתי המשפט והחוק היבש מאשר האמת והכנות שנקבעת על ידי אמות המוסר ועשרת הדיברות.
שם יש אפשרויות תימרון רבות לזה אשר לא חפץ לומר אמת ואולם האם אי אמירת אמת מתוך צניעות או יותר חשוב מתוך אי רצון לפגוע נחשבת לשקר, כנראה שלא.
אלא אם כן יש חוקים פנימיים של נאמנות וקוד אתי מאוד ברור שקובע את החוקים בצורה ברורה.
למעשה האמת והשקר הינם תמיד בהיבט המוסרי. כלומר אם אמות המוסר של גוף מסויים או לצורך הדוגמא בצבא האמריקאי למשל ישנו במרינס מושג שנקרא – קוד אתי. והוא למעשה מגדיר בנוסף לאמירת אמת בכל מקרה כולל זה שאם אתה לא אומר אמת אוטומטית הופך אותך לשקר, אז יש משהו שיותר חזק מזה והוא שהאמת הזו לא תבוא על חשבון הלשנה על חבר לקרב.
כלומר מותר ואף חובה לא לומר את האמת כאשר אותה אמירה עלולה היא לסכן את המרקם הפנימי של המחלקה אלא אם כן מדובר בבגידה ושזה הערך הנעלה ביותר שם.
גם בגידה למעשה הינה דוגמא מצויינת לנושא משמעותי זה – בגידה אינה אלה שם נרדף לשקר ואותם כללים חלים באופן ישיר גם על נושא זה.
לדוגמא – גבר אשר בוגד באשתו יחשב ככזה ברגע שהוא משתמש באחד מן הכלים הללו – שקר, הונאה, כזב, אי אמירת האמת, היא רק לצורך הפרוטוקול כי הרי אם אשה תשאל את בעלה אם הוא בוגד בה, כנראה רק אם תדע היא בוודאות כי הוא כן, ואז השאלה תהיה פורמלית בלבד.
לכן במקרה כזה, אי אמירת האמת משמעותה שקר.
ואולם אליה וקוץ בה – בהבט המשפטי בגידה זוגית נחשבת אך ורק אם היתה בגידה מינית מלאה, כלומר התקיימו יחסי אישות, או במילים אחרות – התבצעה חדירה או ניסיון לחדירה וכך גם בהבט הפלילי של קיום יחסי מין בכפיה או במילים אחרות אונס.
מתי יחשב סקס לאונס ? כאשר אחד הצדדים, כנראה הצד הנשי, לא ירצה את הדבר והגבר ישתמש בכח אלים על מנת לכפות את רצונו כנגד רצונה של האשה.
ואולם סוגיות משפטיות רבות דנו בעבר בנושא של “בניגוד להסכמה”.
בהבט הזה, הווה אומר גם אם זוג הגיע לסיטואציה מאוד מתקדמת והיתה כוונה לקיים יחסי מין אולם בכל שלב של תהליך זה מותר לאשה להגיד – די! ולדרוש מן הדבר לא להמשיך כי משפטית יחשב הדבר כאונס לכל דבר.
אולם יש פער גדול ביותר בפרשנות של המילה אמת.
נהוג לומר כי האמת היא פשוטה וקלה ואין לה באמת פרשנות כי כל אחד והאמת שלו.
האם יש דברים בגו?
במקום שבו הדברים אינם מאורגנים באופן ברור הרי שם מתחילה הזליגה החוצה.
אותו דבר גם באמת.
האמת שבין אדם לחברו והאמת שבין אדם לאלוהיו – מאחר והמילה אלוהים במקרה זה מייצגת ישות אשר למעשה יודעת הכל ולא ניתן לשקר לה, שאז המשמעות של האמת בין אדם לחברו הופכת למעשה לבחינה של מוסר ולא של הגדרה מדוייקת האם נאמרה האמת או לא.
האמת שבין אדם לאלוהיו התחילה כבר בגן עדן עם בואו של הנחש ואפילו קצת לפני זה עם תקרית עלה התאנה והתפוח.
החיים ממקום של אמונה גדולה באמת מצד אחד ומצד שני מתוך אמונה כי הכל נעשה בדברו, שהרי בורא עולם ברא אף את השקר במשמעות של אי אמירת האמת.
במקרה של עלי התאנה והכסות אותה יצר האדם על מנת שלא יראו את איבריו המוצנעים הינה למעשה אגדה אורבנית חביבה ותו לא.
מאחר ואם לא היה קיים מונח השקר או מצג השווא שאז היו הולכים האנשים ערומים כביום היוולדם מבלי הצורך הכפייתי ממש לכסות את אבריהם המוצנעים ואז למעשה עולה השאלה אם להסתיר פרושו אי אמירת אמת שוב.
אדם וחווה חיו חיים נפלאים בגן עדן עד אשר צץ לו השקר וטלטל וזיעזע את האוניה ועד אשר מעשיהם של השניים גרמו בסופו של דבר לאנושות להשתנות לנצח וללא דרך חזרה.
למעשה עוד מאז החלו הדוגמאות הרבות של משמעות אמירת האמת ומשמעות השקר לחלחל בכל מעשה של האדם ואם ישנו פחד גדול מאוד לו לאדם הרי שזוהי החרדה מלהתפס משקר.
ואולם ממבט על נוכל לומר ללא ספק אם מניחים בצד את כל החוקים, התקנות, ההלכות והמשפטים המורכבים, הדבר החשוב ביותר הינו אמות המוסר אשר נקראות להן בין אדם לחברו בנוגע לאמירת האמת. כאשר יש מצב שבו מישהו אמור או עלול להיפגע כתוצאה מאי אמירת האמת, שאז יחשב הדבר כאסור בעליל.
הדבר אף מרחיב את היריעה וקובע כי אמירת אמת כוללת גם את אמירת האמת שבין אדם לעצמו וזהו למעשה המבחן הראשון ורק לאחר מכן באים המבחנים הנוספים.
תחילתה של האמת היא בצורך מסויים שנולד ברגע.
שהרי אם מהלכים שני אנשים בחיק הטבע, נהנים להם מן הנוף שהרי לא מצופה מהם להגיד את האמת כל הזמן וללא הפסקה בנוסח של – “הצמחיה ירוקה”, “הפרח צהוב” וכך הלאה אלא אם נולד לו צורך מסויים ברגע מסויים של להגיד משהו, כגון שואל צד מסויים את הצד השני בעודו עיוור, מה צבע הצמחיה ומקבל כי הצבע הינו סגול, שאז איננו יודע למעשה כי נאמר דבר שקר ואז חי הוא בידיעה ברורה כי צבע הצמחיה אינו ירוק כי אם סגול.
אמירת אמת בין אדם לחברו שקולה אף היא לבעיה, מאחר ואם נאמר את כל מה שעל ליבנו לכל בנאדם מוכר ואהוב, שהרי תוך זמן קצר, לא נישאר עם חברים וידידים.
לכן מכאן יוצא כי להגיד את האמת כל הזמן זה דבר לא פרקטי ואף מציק ולא נעים באותה מידה שלשקר כל הזמן לאותו אדם יכולה להחשב כבעיה מסויימת.
ולכן יש את הפשרה שבין אי אמירת האמת ובין השקר שאין איתו ויכוח.
אם אני משקר למישהו סתם כך, האם זה כל כך נורא? שהרי הוא לא נפגע מזה באופן ישיר.
אולם לשקר למישהו פרושו במובנים רבים , לאבד את האמון.
וזו הבעיה הראשית, אמון ואמינות.
מי שמשקר באופן רגיל ובתור אורח חיים, יעשה את הערך של אי אמירת אמת למדרגה מוסרית טובה, כלומר הכל בעיני המתבונן. אם אני רגיל לשקר כל הזמן, הפער שבין לשקר ובין לא לומר את האמת אם לא נשאלת במפורש, לא קיים למעשה ולא להגיד את האמת אם לא נשאלת באופן מפורש שקולה לאמירת האמת לאותם אנשים שניתן בהחלט להגדיר אותם כלא אמינים.
ישנם אנשים רבים אשר המושג שקר ואמת הינו תלוי סיטואציה והמשמעות הינה כי הם מרשים לעצמם לשקר בסיטואציה מסויימת ובסיטואציה אחרת לא, וזה אומר שהם מכופפים את משמעות האמת בהתאם לסיטואציה, ואז במובן מסויים ניתן לחשוב שיש פה אפילו סוג של המצאת סיטואציה מסויימת ושינוי תפיסת המציאות בעיני מי שמשקר.
מתוך כך האם אדם שמאמין באמונה שלמה כי הוא צודק ורוצה ללכת עם האמת שלו כשקרן ? תלוי עד כמה הוא כנה עם עצמו או עד כמה מסוגל הוא לשפוט את עצמו באופן אוביקטיבי.
ישנם מקצועות ותפקידים רבים מספור שאי אמירת האמת לא נחשבת לשקר ברמה המשפטית ואף אחד גם לא מצפה ממלצר במסעדה שנשאל איך המנה, להגיד כי היא רעה וכולם מחזירים אותה.
גם אנשי פרסום ושיווק יכולים להחשב לכאלה אשר מעוותים את המציאות לצרכים של שיווק וצורך של ליפות את המציאות, מן הסתם לא יעמידו אותם לדין על כך.
מכאן שבעולם של היום, שהינו תקופת מעבר לעולם החדש, משמעות האמת והשקר כל כך מטושטשים ביחסים שבין אדם לחברו, אולם נשארו יציבים וברורים ביחסים שבין אדם לאלוהיו, שם הדברים נשארו מאוד פשוטים מאחר וידוע גם לשקרנים המדופלמים ביותר שלאלוהים אי אפשר לשקר, כי הוא רואה הכל ויודע הכל.
את הדבר הזה, כנראה שכחו אדם וחווה כשנשאלו את השאלה ששינתה לנצח את גורל האנושות, מי אכל את התפוח.
האמת הינה מוחלטת וזאת עובדה, למרות שלא יהיו אנשים רבים אשר יוכלו להתמודד עם עובדה זו.
בעולם מושלם לא יהיה צורך באמירת שקרים כי אם באים אנו לבחון למעשה מדוע יש צורך בשקר שאז נבין שבנקל נוכל גם לחיות בלעדי צורך זה.
כאשר אדם משקר או אינו אומר את האמת, כל האמת ואך ורק את האמת זה נעשה באופן כזה שהיה לו צורך לא לומר את האמת מאחר ונאלץ להגיע לסיטואציה שהיא אינה נוחה מבחינתו וצריך הוא את המפלט הזה של השקר על מנת שלא יצטרך להתמודד עם משמעות גילוי האמת.
השקרן יודע היטב כי קיים סיכוי תמיד כי השקר יתגלה ואז למעשה הכעס כלפיו יהיה כפול.
לדוגמא ילד אשר נאמר לו באופן מפורש כי אם יתפס משקר שאז יכעסו עליו גם על מה ששיקר וגם על מה שניסה להסתיר, כלומר יש פה מבחינת הילד סוג של הימור כפול.
אם יתפס בשקר יכעסו עליו פעמיים ולכן משכלל הוא את השיטה ואת המקוריות של השקר והופך אותה לסוג של התמחות.
