“אהבת לרעך כמוך מתחילה כשאתה אוהב את עצמך, אך מתגשמת באמת כשאתה רואה את עצמך באחר.”
תקציר התיקשור:
המשפט “ואהבת לרעך כמוך” מעורר שאלות פילוסופיות לגבי האיזון בין אהבת העצמי לאהבת האחר. בעוד אהבה עצמית היא הבסיס לנתינה, היא עלולה להתפרש כאגואיזם. ההיסטוריה מלמדת כיצד דתות הופצו לעיתים בכוח, מה שמדגיש את כוחו של השיתוף היום בעידן הרשתות החברתיות. הרעיון של מכנה משותף עולמי נשען על פחדים קולקטיביים, אך גם על תקווה לאחדות. האם הפחד לא להיות שייך ימשיך להניע אותנו, או שנמצא מכנה משותף המבוסס על אהבה אמיתית?
בבוקר זה משחרר אני מתוכי את השיתוף
האם ניתן לקיים את נבואת “אהבת לרעך כמוך” ללא שיהיה ניתן למקם את האני העצמי לפני הכל ? זוהי שאלה שהעסיקה את כל מי שניסה לרדת לעומקה של אמירה ולעומקו של הנושא מאז ומעולם.
ניתן להגיד כי האמירה הזו למעשה העסיקה והעמיקה ככל שגבולותיה התרחבו ואף גדלו מן הצד השני מאחר ואין יכולת אמיתית של נתינה והכלה אין קץ אם אתה לא מלא בעצמך ראשית כל ולפני הכל.
אם כך המונח אהבה עליו כבר סופר ודובר במיקרים הקודמים, אהבה יכולה לגרום לעולם להשתנות ואהבה הינה חזקה יותר מן הפחד ולכן הינה הכח החזק בעולם, ואם כך הדבר שהרי אהבת האני העצמי שאמורה להיות החזקה ביותר יכולה להתפרש כאגואיזם טהור כי לשים את עצמך לפני כולם, להיות מלא בעצמך ורק אז להתחיל ולתת לאחרים את מה שאתה מצפה שיתנו לך, האם זוהי אהבת חינם או אגואיזם טהור?
ואכן שאלה קשה לפיענוח וניתן לומר שיש דעות לכאן ויש דעות לכאן.
ואולם אם כך ואם כך ובכל מקרה אין ספק כי שרשרת המושגים הזו ושרשרת האמירות הזו יכולה היתה להגיע אל מספר יחסית מועט של אנשים בימי קדם מאחר ולא היה מסר אחיד על ידי כל העמים וכל התורות והאמונות הגלובליות העיקריות וכך אכן היו גם דתות ואמונות אשר נמוגו לחלוטין מן העולם מבלי שזכו להכרה ממשית ו/או לנוכחות כמעט.
ברור כי הנוכחות הדתית שהפכה עמים וגזעים שונים לקבוצות דתיות ולמעשה היו קשורות למקום שממנו באו או יותר נכון למקום גאוגרפי ו/או מקום אשר שלטו עמים מסויימים וגזרו בכח החרב על עמים מסויימים להאמין באמונה ובדת מסויימים בכח.
למעשה עמים מסויימים נאלצו להחליף את דתם ואמנותם על מנת לשמור על חייהם ועל מנת שלא ירצחו את משפחותיהם והיקרים להם.
זו היתה הדרך בה הופצה דת מסויימת כחלק מאמונה בכח השיתוף והפצת המידע של פעם.
ואכן למשל הנצרות הובאה בכח החרב אל עמים אשר הוגדרו כפרימיטיביים ועל ידי ובאמצעות מסעי צלב הגיעה הנצרות אל עמים אשר הוגדרו כפרימטיביים וכך גם השתרשה המסורת לדאוג לעמים שלא הבינו כי הנצרות הינה הדת המתקדמת ביותר ושוכנעו למרות רצונם להאמין בה כי אם רק בכח החרב.
האמונה אשר גרמה לנוצרים רבים לגרום לעמים רבים להמיר את דתם לנצרות באמצעות רצח, הרג ועינויי גוף ונפש היתה למעשה הצורך שלהם להפיץ ולשתף מידע באופן מוזר ולא רצוני וכך מצאו את עצמם עמים רבים מאמינים בדת אחרת שלא מן הסיבות הנכונות אלא אם בכח החרב.
ימים רבים עברו מאז ואולם השיתוף של היום גורם לאנשים רבים בכל רחבי העולם לקרוא מסרים ולהבין דברים מסויימים באמצעים הרבה פחות אלימים אבל הרבה יותר משכנעים, הלוא הן הרשתות החברתיות וכל האמצעים הטכנולוגיים המוכרים כיום.
להעביר כיום מסרים או רעיונות זהו אתגר עצום אולם עדיין אפשרי אם מוצאים מכנה משותף אחד ואחיד שיסחוף אחריו מאות מיליונים ולאחר מכן את כל כולה של האנושות.
אותו מכנה משותף יסחוף אחריו את כל האנושות מאחר ויש גורם אחד בלבד – הפחד.
הפחד לא להיות שייך.
נקודה למחשבה:
- אהבה או אגואיזם? האם אהבת עצמך באמת תנאי לאהבת האחר, או שמא זו תחנה בדרך לעולם שבו האגו פחות דומיננטי?
- אהבה וכוח: האם אפשר לקיים אמונה גלובלית בלי לכפות אותה על אחרים, כמו שעשתה הנצרות במסעי הצלב?
- כוח הפחד: עד כמה הפחד להיות לבד משפיע על היכולת שלנו להתחבר למסרים גלובליים של אהבה?
- אהבה ופילוסופיה: האם “אהבת לרעך כמוך” היא כלל אתי או דרך להתעלות רוחנית?
- שיתוף ואחדות: בעידן הדיגיטלי, האם הטכנולוגיה מקרבת אותנו לאחדות או מעמיקה את הפערים בינינו?
