התנהגות אנושית מקובלת ושגורה אשר מעדנת במובנים מסוימים את השקר המפורש ואשר נותנת לאדם את היכולת לשמור דברים מסוימים בליבו כמו כנות או אמירת אמת מפורשת אך בכל זאת להתנהל מול אנשים אחרים בצורה אשר תאפשר מערכת יחסים מסוימת ולא מחייבת.
הצביעות הינה למעשה העמדת פנים מסוימת אשר ביכולתה להעביר מסר שונה כלפי אדם אחר באופן כזה כי המחשבה פנימה היא למשל של חוסר חיבה מובהק כלפי אדם אחר אך כלפי חוץ התנהגות הינה של חיבה מסוימת, כלומר חוסר בחיבה במקרה זה צבועה בצבעים אחרים, למעשה כמו צבעי הסוואה אשר מטשטשים את התחושה האמיתית ולכן זו נחשבת לצביעות.
הצביעות כאמור הינה שקר ומרמה לכל דבר אולם בסופו של דבר האדם הצבוע יכול לנהל מערכות יחסים רבות ומגוונות עם אנשים כאלה ואחרים אשר מונע הוא מאינטרס ומדחף מסוים וללא אותה צביעות סביר להניח כי מערכות היחסים לא היו מחזיקות מעמד.
התכונה האנושית הקרויה צביעות יכולה במובנים מסוימים להיות משותפת לשני הצדדים במערכת יחסים מסוימת וניקח לשם הדוגמא אשה מסוימת הנשואה לאדם מסוים ואשר חברו הטוב של האדם המסוים אינו אהוב עליה ואין היא רוחשת לו חיבה כלל אולם מעת לעת נאלצים הם להיפגש באירועים שונים ואין הם יכולים ואף לא מעוניינים לנהוג האחת כלפי השני באופן לא חיובי מאחר והדברים יפגעו בחבר הטוב, שאזי שניהם נוהגים האחד כלפי השני באופן צבוע, מחייכים חיוך צבוע, לוחצים לחיצת יד צבועה, ואפילו מתנשקים נשיקה חברית וידידותית צבועה לגמרי.
הצביעות הינה הפגנתית ומודעת מצד שני הצדדים ובאה למעשה כהגנה אנושית מפני הצורך בכנות ואמירת דברים אשר אלמלא הצביעות היו מתפרצים לכלל מריבה, סכסוך או התגרות אשר הייתה מכעיסה ומלבה את היצרים ולכך אכן לא התכוונו שניהם.
כאמור הצביעות הינה מאותה המשפחה של השקר או אי אמירת האמת או אנטיתזה של כנות ואולם לא תמיד היא מתפרשת כשלילית.
קיימת לאדם התנהגות קורקטית מסוימת אשר מקובלת ביחסים בין בני אדם הכוללת בתוכה נורמות התנהגות ומקובלת לסטטוסים שונים של אינטראקציות אנושיות ואשר הנימוס המקובל הוא אמירת שלום או כל ברכה אחרת במקרה וזוהי הכרות ראשונית או שיחה קצרה וגם התעניינות בנושאים משותפים כאשר מדובר במפגש אקראי עם אדם שאין זו הפעם הראשונה שהתקיים מפגש.
ואולם כאשר מתקיימת התנהגות צבועה אצל אדם מסוים שהרי כבר התקבלה החלטה אצלו ביחס לאדם אשר נוהג הוא איתו באופן צבוע.
כנראה שהתרחש מאורע מסוים אשר גרם לאותו האדם לחוש תחושות שליליות כלפי אותו אדם ולכן הוא פיתח כלפיו חוסר סיבה, חוסר עניין או כל רגש חיובי אחר שהתפתח לרגש שלילי ואולם עדין קיימים אינטרסים ביניהם ואפילו אינטרסים הדדיים ולכן אינו רוצה האדם “לקלקל” לעצמו את התועלתניות אשר יכולה לבוא לו מאותו אדם ולכן הדרך היחידה אשר באה בחשבון מבחינתו היא לנהוג בצביעות ולקוות כי הצד השני לא יחוש בזאת כלל.
האדם הצבוע הינו למעשה בעל תכונות מסוימות אשר גם מאפשרות לו להביע את הצביעות שלו באופן בולט רק אם קיימות לו תכונות של שחקן היכול להעמיד פנים או יכולות הפנמה והסתרה של האמת.
אדם אשר יתקשה לשקר ולא יאמר את האמת מן הסתם יתקשה להיות צבוע ואם יתקשה להתנהג כשקרן או צבוע או שיאלץ להעמיד פנים, יגרום לו הדבר לחוסר נוחות עם עצמו והוא לא יהיה שלם עם צורת התנהגות זו.
לעומתו ומנגד אדם אשר קיימות בו תכונות אופי של שקרן, מעמיד פנים וצבוע יוכל אם יחוש בנוח במצבים הללו, למנף את הצביעות לכלל תועלתניות רבה ואף מוקצנת מאחר וקיימים אנשים אשר אומרים עליהם כי הם יכולים “להסתדר” עם כל אחד ולא משנה מי.
ואולם על מנית לדייק, אותם אנשים אשר יכולים הם להתנהג ולהסתדר עם כל אדם בצורה טובה, חיובית ולבבית, סביר להניח כי מדובר באדם אשר מנעד הצביעות שלו רחב ויכולת המשחק שלו גבוהה ואף מצטיינת באלמנטים רבים ומגוונים.
אך האם כנות וצביעות באות האחת על חשבונה של השנייה והאם כנות וצביעות הן למעשה תכונות אשר ניתן להגדירן כמנוגדות?
על מנת לקבל הבנה ברורה יותר של צביעות, נוכל לבחון את נושא הכנות אשר נחשבת לתכונת אופי עילאית, חשובה וטובה ואשר לא מעט אנשים מעידים על עצמם כעל אנשים כנים שאומרים את האמת בפנים ושלאנשים אשר מתנהלים מולם אין מה לחשוש מאחר והינם כנים.
ואולם למעשה משמעות הדברים הינה כי לעיתים יכולה בהחלט להתפתח שיחה אשר תוביל למקום שבו במידה ויאמרו דברים מסוימים אשר צד אחד בשיחה היה מעדיף לחשוב על עצמו כעל אדם חיובי והצד השני, זה הכנה, יכריז עליו כאדם שלילי בשם הכנות, שאז מן הסתם, גם אם האדם שמנגד באופן תאורתי כאדם שמעריך כנות ושונא צביעות, שעדין יהיה לו קשה מאוד להתמודד עם הכנות שהוטחה בפרצופו והיה כנראה מעדיף להתעטף בצביעות חמימה ומלטפת, מעמידה פנים וכוזבת גם אם הכנות הינה במעלה ראשונה.
אדם אשר נוהג בצביעות כאורך חיים ילמד עם הזמן, עם השנים ועם ההתנסויות, להשתמש בה במינון מדויק. בדרך כלל במפגש ראשון עם אדם מסוים, הוא בקושי יצטרך להשתמש בצביעות והיא תהיה מרומזת ועדינה ואולם ככל שאדם מכיר אותו יותר טוב שאז מפלס הצביעות עולה בהדרגה עד אשר הוא נמצא בתדר המדויק אשר הצד השני יקבל את משמעות הדברים באופן חיובי.
הדרך היחידה שבה הצביעות אינה מורגשת היא הדרך של דיבור באופן שישמע כנה.
כאשר אדם מסוים נחשד כאדם צבוע זה רק בגלל שהוא לא נשמע כנה מספיק ואז משמעות הדבר כי הוא לא עשה הצגה משכנעת מספיק או שהוא לא היה מרוכז דיו ולכן גם לא נשמעו הדברים באופן משכנע.
משמעות הצביעות באופן רגיל היא כי אם רוצים לייפות את הדברים ולהציגם באור שונה מאשר הינם באמת שהרי פה מתחילה למעשה הצביעות ומסתיימת לה אט אט הכנות.
הצביעות כדרך חיים כמו גם השקר כאורח חיים שגרתי יכול למעשה לשנות באופן מהותי את חייו של האדם.
האדם הצבוע משנה את עצמו ואת צורת התנהגותו כמה וכמה פעמים ביום מאחר והוא מצויד במברשת ציור ובאלפי צבעים וגוונים וקיימת לו התכונה לצבוע בכל סיטואציה את הצבעים שלה באופן שהוא חפץ.
ואולם מאחר והדברים נעשים מטעמים תועלתניים אין בכך ברכה ולבסוף מעשי הצביעות פוגעים בו, באדם הצבוע כמו שבדיוק באותו אופן לאדם השקרן בסופו של דבר שקריו פוגעים בו.
צביעות בסופו של דבר הינה בעיני המתבונן ובאוזני השומע וכמובן שבאוזני המאזין.
כל אחד לוקח את הדברים הנאמרים באופן שונה, באופן שלו עצמו ועם הבנתו הפרטית ועם הפנמתו האישית.
הצביעות יכולה בעיני המתבונן גם להיות האמת המוחלטת. הכל בעיני המתבונן והכל בסופו של דבר תלוי סיטואציה.