דומה שאין עוד רגש מתוך כלל סוגי הרגשות הקיימים והמוכרים אשר לו ההשפעה השלילית החזקה והמשמעותית ביותר מאשר הכעס.
מתוך כלל הסיבות של הכעס ניתן למנות מספר לא מעט של גורמים כגון לחץ או תוקפנות בין אם הם ריאליים או לא, איום, חוסר צדק, השפלה, עוינות, תיסכול, כישלון, חרם חברתי, זילזול, בגידה, חשיבה שונה מצד אחרים ועוד.
יש הנוטים לפרש כעס גם כצער או פחד מאחר והתגובות החיצוניות של אנשים מסוימים יכולה להתפרש ככזו אולם לא בהכרח הינה כזו.
הכעס הינו תדר משמעותי ומאוד דומיננטי, ואשר יכולת שליטה בכעס ובמשמעויותיו יכולה בהחלט לתת לכל אדם את יכולת השליטה בחייו, ברצונותיו ובדרכו והידע הרחב שיאפשר את ניטרול הכעס או את הפחתתו באופן מודע לדרך חיים לכל דבר.
קיימים ביטויים רבים לכעס כגון עוקצנות, העלבה, שמחה לאיד, התעלמות, פגיעה, מריבה, חילופי דברים קשים ואף מגע פיזי כזה או אחר.
לכעס סממנים פנימיים לא מעטים כגון בכי, קיטורים, ביזוי עצמי, ואף פגיעה עצמית כזו או אחרת.
אנשים אשר ניתן לשייך אותם לבעלי התנהגות כעסנית, הינם כאלה אשר “אימצו” את הכעס וסממניו הן הפנימיים והן כמובן החיצוניים לדרך חיים לכל דבר ועניין ולמעשה הוא מצוי בהם בשפע ומתעורר בקלות וכמעט מכל סיבה.
האדם הכועס הינו כזה אשר רמת האנרגיות השליליות שקיימת ונוכחת בו הינה רבה מאוד ורמת האנרגיות החיוביות שקיימת אצלו הינה מעטה מאוד ומכיוון שכך, הדבר פוגע הן בו והן בסובבים אותו בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא.
האם יש לו לאדם יכולת להפוך לאחד כזה אשר יכול לשלוט בכעסיו או האם יש לו את היכולת לכעוס פחות ובעוצמות פחות חזקות?
מודעות עצמית גבוהה בהחלט יכולה להביא למצב שבו יש לו לאדם הרבה פחות סיבות לכעוס ואם מתעורר בו בכל זאת הכעס, שהרי יכול בהחלט לשים את האצבע על כפתור ה- VOLUME ולהפחית את העוצמה עד כי לא תורגש, לא מבחוץ ואף לא מבפנים.
כאשר הכעס מהווה אלמנט מאוד דומיננטי אצל אדם מסוים , חשוב להבין כי למעשה לא משנות הסיבות לכעס או הגורמים הספציפיים שמובילים לכעס מאחר ואצל האדם הכעסן, לא צריך בדרך כלל יותר מידי סיבות מוצדקות אובייקטיביות על מנת שהכעס יצוף ויעלה וכמעט כל סיבה הינה”טובה” מספיק בשביל שהדבר יקרה.
לכן אי אפשר לאמר כי דברים מסויימים וספציפיים מעוררים את כעסו ואילו דברים אחרים לא אלא ניתן לציין כי הכעס הינו רק “ממשק משתמש” בין אם חיצוני ובין אם פנימי לדברים ואילו הסיבות האמיתיות לשורש הדבר הינו שונה לחלוטין.
כאשר האדם מצוי במצב תמידי של אכזבה או עויינות או תיסכול בין אם מצד הסביבה או בעיני עצמו שאזי זוהי הסיבה האמיתית לכעס והדברים אשר “מדליקים” את תדר הכעס הינם רק “כפתורי הפעלה” אשר מחברים בין התדר ובין הסממנים החיצוניים והפנימיים.
ניתן לאמר באופן מוחלט, ברור ומובהק לחלוטין כי עבור אדם אשר לכאורה אין בו כעס חיצוני בשום צורה ואולם אין לו אנרגיות חיוביות והילה חיובית, שהרי הכעס הינו עצמי ופנימי וזהו מצב אף יותר מסוכן וקיצוני מאשר אותו אדם אשר מוציא את הכעס, משחרר ונרגע מהר.
ההשפעה הנפשית המצטברת של אנרגיות שליליות על הגוף הינה קריטית ודרמטית וניתן לציין כי הגורם העיקרי ביקום, בכל שלבי ההתפתחות האנושית ובכל התקופות, למחלות מכל הסוגים ולהחמרה במצבים גופניים הוא הכעס והסימפטומים המלווים אותו וכי בסופו של דבר במידה והדברים לא יקבלו את תשומת הלב הראויה שאזי גם הנפש וגם כמובן הגוף כפועל יוצא ניזוקים ונפגעים כפועל בלתי הפיך.
הכעס, איפה, מצטייר באופן ברור ומוחלט כדבר מזיק, פוגע ושלילי וניתן בהחלט לציין שאף כאלמנט אשר מדכא יכולת חיובית כגון אושר, שמחה, עליצות, הומור ועוד אלמנטים אשר מייצרים אנרגיות חיוביות אשר דרושות וחיוניות לאיזון רגשי, מנטאלי וגופני.
מכאן שכעס הינו מדכא, מוריד שמחה ואופטימיות ורצוי להימנע ממנו ככל האפשר.
הכעס העצמי,שמפחית באופן קיצוני את מאזן האנרגיות החיוביות אשר גורמות לאדם לתגובות נפשיות וגופניות טובות, מעצימות ומשמחות רצוי כי ישרור כמה שפחות אצל האדם ומומלץ מאוד כי אדם אשר מבין זאת יוכל להפוך את הנושא לדרך חיים ולאורח חיים של קבע.
