התמימות

בעולמנו תכונה כמו תמימות יכולה לעיתים להתפרש או גם להיתפס כנאיביות.
תמימות ונאיביות הינן תכונות אופי אשר בעיני אנשים מסויימים נחשבת כתכונת אופי שלילית.
קיים למעשה פער גדול בין אנשים המחשיבים תכונות אלה כמו היו תכונות נאצלות, טהורות, מקסימות ובין אנשים המחשיבים תכונות אלא כשליליות במובן של מי שתמים או נאיבי הוא למעשה במובן מסויים אולי טיפש או פראייר שניתן לעבוד עליו בקלות וכיוצא באלה.
הדמות המצטיירת כאדם שהוא נאיבי היא אדם שניתן לשקר לו בקלות ולעבוד עליו, לנצל אותו, לגרום לו להעניק עבורך ללא תמורה ממשית, לספר לו סיפורי מעשיות והוא יאמין להם בקלות ובלי לבדוק, יאמין הוא לבני אדם ללא דופי, מבחינתו כולם קודם כל חפים מפשע ורק אם תוכח אשמתו אז יהיה אשם.
אין צורך לציין שאותו אדם נאיבי כמובן יאמר רק אמת, יהיה כנה וישר דרך, ללא משוא פנים ואין בליבו אלא תום לב וחום אנושי, האדם התמים הוא למעשה דמות מן האגדות? לא בדיוק.
ואולם אם פורטים את כל התכונות אשר נמנו קודם אל נוכח האדם שמורכב כנאיבי, כתמים, למעשה אלה תכונות טובות ומי שלא מעריך אנשים תמימים הוא לא חושב שקיים בהם רוע, לכן כנראה שתמימות מתחברת אצל רוב בני האדם כטוב לב.
אז מכאן כמובן הסוגיה הבאה הינה, האם קיימת נוסחה ברורה של תמימות = טוב לב, אי-תמימות = רוע לב. 
אדם שאנו נחשיב לתמים ונאיבי, מהן תכונות האופי אשר מייחדות אותו?
לא מאמין לאיש, אי אפשר לעבוד עליו, אי אפשר לגרום לו לעשות דברים בעבורך ללא תמורה, יהיה הוא חשדן ומתרחק מן האמת, דרכו תהיה דרך ההונאה ויגידו עליו שהוא ממש לא פראייר.
העולם הנוכחי בו אנו חיים, מקדשות את הדרך של הטיפוס המוחצן, האלים משהו, האגרסיבי, זה שלא כדאי להתעסק איתו, זה שהוא מוכשר, אינטילגנטי וחד לשון, עושה הוא כסף על חשבון אנשים תמימים, נוסע במכוניות פאר מנקרות עיניים, ולא מוותר אף פעם לאף אחד בתור אחד שאומר שכולם חייבים לו וכך הוא חי מוקף בהערצה גדולה מכל עבר.
ואכן קיים פער משמעותי שהולך וגדל שמבטא את ההתחזקות של מונחי המוסר והערכים הטובים למקום שבו אנשים שהינם תמימים ונאיבים למעשה מהווים מרמס לרגליהם של אלה שאינם כאלה.
העולם בנוי מהגדרות אשר במיקרים רבים לא משקפות את המצב לאשורו ואולם אם בוחנים סוגיה זו ניתן לומר כי אדם תמים, ערכי, טוב לב, כנה עם עצמו ועם זאת בעל כושר אבחנה דקה, לא באמת יכול להחשב כתכונה שלילית במובן של פראייר.
הרי תכונותיו של האדם הנאיבי הינן תכונות אשר כולן טובות ומיוחדות ורק ההמצאות של אנשים אשר מנצלים את תמימותו הופכות בעל כורחן את הקערה על פיה ונותנות לאדם התמים הילה משונה של מישהו שמתנהג בעולם באופן לא פרקטי ולא יעיל.
למעשה, חוויות אשר חווה בחייו אדם בעל תכונות אופי אשר יכולות לשייך אותו לקבוצת התמימים יכולות להיות חוויות טובות, טהורות, מנקות, מועילות, מאחר ודבקות באורח חיים של אמירת אמת, כנות פנימית וחיצונית, עשיית טוב ללא רע, אהבת חינם, עזרה לזולת, נימוס אלמנטרי, לא לדחוף בתור, לכבד אנשים זקנים ועוד הרבה תכונות נאצלות למעשה הופכות את האדם הנאיבי לצדיק עוד בחייו וכל התכונות שמיחדות את האדם שמגדיר את עצמו כ"לא פראייר של אף אחד" התנהג ויחווה חוויות רעות, חשדנות אין כץ, חוסר אמונה, שקר והונאה, חוסר כנות פנימי וחיצוני, לעולם לא יתן משהו מעצמו ללא שיעשה פנקסנות ראויה והשורה התחתונה תהיה בה להצדיק לעצמו את התועלתניות הכלכלית של מעשה זה, יזרע שנאת חינם, מניפולציות ריגשיות ישמשו אותו ככלי להשגת מטרותיו, לא יעזור כלום כי הוא לא פראייר, הוא יחנה על המדרכה, יידחף בתור, יחנך את ילדיו כי הדבר הכי חשוב הוא – מה יוצא לי מזה?
ובכן למעשה זוהי האבחנה של "צדיק ורע לו – רשע וטוב לו" פרדוקס קיומי וסתירה לוגית אשר מעסיקה את האדם משחר בריאת העולם. כיצד יתכן כי אדם שעושה רק טוב, נענש אל מול אדם שעושה רק רע, אולם לכאורה טוב לו.
האבחנה הנכונה הינה כי הרשעים למעשה אינם באמת חיים בעולם כל כך טוב וכל יום עבורם, קשה ולא מספק כלל ועיקר.
אותם אנשים אשר דרך ההתנהגות שלהם הינה דרך המניפולציה, השקר, הניצול, חוסר הפירגון, הקנאה, צרות העין והתשוקה הבלתי נגמרת לסממנים חיצוניים מנקרי עיניים למעשה הינם אנשים אשר מכורים לתחושה ריקנית שלא ניתן למלא לעולם ואשר אינה יודעת שובע וכמה שיהיה להם יותר זה רק יעמיק את הפער ואת החלל אשר קיים בתוכם ואין שום דרך אשר יוכלו להיות מסופקים לעולם.
כאמור אותם אנשים, המשתמשים בדרך השקר, חוסר הכנות, דרך ההונאה, ההתחזות, המניפולציה וחוסר הנאמנות והם אכן גם מקדשים אותה ואף מנסים להנחיל אותם לצאצאיהם.
מי שדרך השקר הינה דרכו ודרך המניפולציה הינה אמונתו למעשה קיימת סבירות רבה כי הוא קודם כל משקר את עצמו, עובד על עצמו ומרוב רצון לא להיות פראייר של אף אחד, הוא מאבד אט אט אך בביטחון ובעיקביות את הערכים אשר למעשה הם אלה אשר יובילו אותו יום אחד אל הכנות הפנימית ואל האור.
לאדם אשר חי באמונה בדרכו מתוך מקום של נתינה ללא ציפייה לקבל, שהרי חייו קלים יותר, נוחים יותר ונעימים יותר כי דרך האמונה היא דרכו.
הוא אינו מנהל פנקס ובו שמות אנשים שחייבים לו כי אין כאלה למעשה כי ברגע שנתן משהו מעצמו, שהרי זו התמורה מבחינתו ולמעשה הנתינה הזו היא מבחנתו הקבלה הראויה ביותר.
קשה מאוד ולעיתים אף בלתי אפשרי לשנות דפוסי מחשבה כגון אלו בקלות ובדרך כלל צריך לקרות מאורע מאוד קיצוני על מנת שצדיק יהפוך לרשע וההפך.
האמונה בטוב שינצח את הרע בסופו של דבר היא אולי קצת תמימה אבל עובדתית נכונה.
לכן ברגע שאדם יבין כי הלכה למעשה, כל ההתעסקות האובססיבית עם הרצון לא להיות פראייר מיותרת ואף מכבידה על מוחו ועל נפשו.
מצד שני, אדם אשר מוגדר כתמים וישר דרך, אין לו לבטים בדרך האמונה שלו. הנחת היסוד אומרת כי אנרגיות טובות מיוצרות על ידי אנשים אשר הטוב לנגד עיניהם ואילו אנרגיות רעות מיוצרות על ידי אנשים שהרע לנגד עיניהם.
אנרגיות טובות וחיוביות אל מול אנרגיות רעות ושליליות ואז המאזן ברור ומובן.
יקום אותו אדם אשר תפיסתו את הנושא לא סגורה ויגיד כי הרי צריך קודם כל לחשוב על עצמך ולתת לעצמך ואולם אין הדבר יכול לבוא ממקום של דרך רעה, כלומר הנתינה לעצמך יכולה לבוא רק ממקום של עשיית טוב ולא על ידי פגיעה או ניצול או שקר או בגידה שהרי הטוב הוא מוחלט בדיוק כמו האמת.
לסיכומו של דבר, הפרדוקס של רשע וטוב לו, אינו ניתן לפרשנות על ידי מי שדרך האור הינה דרכו והאמונה בעשיית טוב, אמירת אמת לעצמך, אהבת חינם.

שתף מאמר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב pinterest

עוד
מאמרים

סליחות

הסליחה

הסליחה או בקשת הסליחה הינה צורך פנימי בראש ובראשונה על מנת לשחרר משא כבד של רגשות אשמה במידה והסליחה מגיעה ממקום אמיתי וכנה, קיימת כמובן בקשת סליחה מתוך אינטרס של העמדת פנים ומתוך חוסר ברירה.

קרא עוד »
המציאות

המציאות

לכל אחד ואחת יש את המציאות הפרטית שלו ואת הדרך שלו להסתכל ולפרש את הדברים איך שהם במקור ובבסיס. המציאות היא למעשה הקיום הבסיסי של כל אדם ואדם אשר חווה את הדברים באופן ספציפי ואישי.

קרא עוד »

התירוצים

התירוצים. האדם המסוים אשר איננו קם לעשות מעשה מסוים ואשר נאלץ להסביר את פשר מעשיו או את פשר חוסר מעשיו למעשה מחפש את הנימוק או

קרא עוד »