“השיפוטיות היא ראי פנימי; כשאני משחרר את הביקורת על אחרים, אני מגלה חופש מלא לחיות את עצמי.”
הצורך לשפוט אנשים אחרים על התנהגות מסוימת הינה באופן שבו מותח אני ביקורת על עצמי בעצם.
הצורה שבה אני שופט אנשים אחרים היא למעשה הצורה שבה אני שופט את עצמי מאחר ושם נמצא הצורך למתוח ביקורת על אחרים, הוא למעשה הצורך שלי להפסיק ולמתוח ביקורת על עצמי.
יש בי את היכולת לברוא דרך התנהגות ויש בי את היכולת לגרום לדברים לקרות באופן מסויים, אולם הניקיון של הדברים הקטנים יגרום לדברים לקרות מבלי להיעצר ולהיחסם על ידי מהמורות ועצירות שנגרמות על ידי ההפרעות הללו.
מכאן שאם אבין שאני שופט את עצמי על כך שהייתי יכול להתנהל באופן מסויים, כך עלי לשחרר את החשיבה השיפוטית ולתת לעצמי את החופש לטעות ולא לשפוט את עצמי על טעויות שהייתי עושה.
עלי לתת לעצמי את החופש להיות מי שאני כולל גם הטעויות שבדרך.
החופש לשחרר את השיפוטיות והביקורתיות על אנשים אחרים הוא חופש הבחירה או במילים אחרות – הבחירות שלי על החיים שלי ועל הדרך שלי.
אם רוצה אני כי לא ישפטו אותי, כך עלי להפסיק לשפוט אחרים וכך אמצא את האיזון האמיתי בחיים.
יודע אני לזהות את נקודת האיזון המדויקת באופן שבו אלמד לדייק אותה.
תודה על התכונות הנפלאות אשר קיימות בי ותודה על האפשרות למצוא את הדרך הנכונה שהיא דרך האמת המוחלטת.
חמש נקודות למחשבה:
- השפעת השיפוטיות העצמית – איך הביקורת הפנימית משפיעה על יחסנו לסובבים אותנו?
- שחרור טעויות – האם אנו מאפשרים לעצמנו לטעות ולהתפתח?
- מעגל הביקורת – כיצד מתן חופש לזולת יכול לשחרר אותנו מביקורת עצמית?
- איזון אישי – כיצד למצוא את נקודת האיזון בין תיקון עצמי לבין קבלה עצמית?
- הדרך לחופש פנימי – איך נוכל להפוך את השיפוטיות למנוע חיובי לשיפור ולא מכשול?
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
